פרשת חקת נפתחת במצוות פרה אדומה. אותה פרה מיוחדת, שאבותינו השקיעו בה הון תועפות, ששוחטים אותה, שורפים את אפרה ובאפר הזה מטהרים את הטמאים – ובמילותיה של התורה (במדבר י"ט ב'-ט'):

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה… וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו…  וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה… וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ…

מדרש ההלכה התנאי, (ספרי במדבר, י"ט ב') שואל באילו בגדים מכין הכהן את אפר הפרה האדומה:

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" –
רבי אליעזר אומר נאמר כאן "חקה" ונאמר להלן (ויקרא ט"ז) "חקה".
מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר.

לכהן הגדול יש שתי מערכות בגדי:. "בגדי זהב", שהם בגדי בד בתוספת המעיל המפואר, פעמוני הזהב בשוליו, סינר האפוד הארוג בחוטי זהב משתלשל מכתפיו, החושן התלוי על חזהו, משובץ אבנים טובות המשוקעות בזהב וציץ הזהב המפואר על מצחו. ויש לו "מדי ב'" – המשותפים (פחות או יותר) לו וליתר הכהנים – בגדים לבנים, המכונים גם "בגדי בד". רבי אליעזר מסביר שיש לנו שתי "חקות" בעבודת הכהנים, בספר ויקרא, בפרשת אחרי מות, בו מתוארת עבודת יום הכיפורים וכאן. כמו ששם העבודה נעשית בבגדי לבן כך גם בענייננו. וממשיך המדרש באותו עניין:

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי:
באיזו כלים (=בגדים) פרה נעשית?
אמר להם: בבגדי זהב.
אמרו לו: והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן!
אמר להם: אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, קל וחומר למה שלמדתי!
וכל כך למה?
כדי לחדד את התלמידים.
ויש אומרים: הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי.

רבן יוחנן בן זכאי טועה בבגדי הכהונה. התלמידים אומרים לו שזה מנוגד למה שהוא לימד אותם. על כך עונה רבן יוחנן: שכחתי את מה שעשיתי במקדש במו ידיי ומה שראיתי במו עיניי. קל וחומר שאני יכול לשכוח מה שלימדתי. המדרש מסביר שהוא עשה זאת כדי "לחדד את התלמידים". אני מבקשת לבחון מה משמעות הביטוי "לחדד את התלמידים". מהי התפיסה החינוכית של רבן יוחנן ומה התלמידים צריכים ללמוד ממנה?

כמפתח לכך אני מבקשת להפנות את תשומת הלב לבעיה פרשנית בין שני חלקי המדרש. ההלכה שיש לשרת בבגדי לבן מופיעה בשמו של רבי אליעזר. אלא שרבי אליעזר הוא תלמידו של רבן יוחנן. אם כבר רבן יוחנן לימד זאת את תלמידיו, מדוע מובא המדרש בשמו של רבי אליעזר? יתר על כן, מדוע יש ללמוד הלכה שנהגה מאות שנים באופן פרקטי בזמן המקדש, מדרשות פסוקים לאחר החורבן?

על מנת לענות לכל השאלות הללו. יש להבין בקצרה את מדרש ההלכה של רבי אליעזר. רבי אליעזר משתמש במתודה המכונה "גזרה שווה". הוא עומד על כך שאותה מילה מופיעה בשני עניינים בתורה ולכן הוא טוען שאפשר ללמוד מחוקי התורה באחד מהם, גם על השני. אם כך, צריך לבדוק אילו בגדים לובש הכהן בעבודת יום הכיפורים לפי התורה. כך מתארת התורה את עבודת יום הכיפורים של הכהן (ויקרא ט"ז):

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה.  כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם…  (כאן מתארת התורה את העבודה בקרבנות החטאת והשעיר לעזאזל שבסיומה:) וּבָא אַהֲרֹן, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד… וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם… וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא, וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד הָעָם… (מתואר המשך העבודה)…   וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה…

פשט התורה הוא שהכהן הגדול מתחיל את עבודתו ביום הכיפורים בבגדי הבד. מתרחץ. מחליף לבגדיו הוא, משמע בגדיו המיוחדים – בגדי הזהב, וממשיך את העבודה. אכן, לפי המשנה חלקים נרחבים מעבודת יום הכיפורים עושה הכהן בבגדי הזהב וחלקים נרחבים בבגדי לבן, וסה"כ הוא מחליף בגדים 5 פעמים במהלך היום(!) אם כך הגזירה השווה היא שגויה. אמנם משמע מהתורה שלפחות חלק מעבודות היום הייחודיות ביום כיפור נעשות בבגדי הבד, ואכן זו ההזדמנות היחידה בשנה שבה הכהן הגדול לא עובד רק בבגדיו המיוחדים, אבל בהחלט לא כל העבודות. יתר על כן, בעבודת יום הכיפורים סתם "בגדיו" של הכהן מתפרשים על ידי חז"ל כבגדי הזהב. ובענייננו סתם "בגדיו" מתפרשים כבגדי הלבן. הגזירה השווה הזו גם לא משכנעת במיוחד לכתחילה. בפשטות אלו אינם שני המקומות היחידים המוגדרים "חקת", ובכל המקומות האחרים עובד הכהן הגדול בבגדיו הוא, בגדי הזהב.

מכאן אנו יכולים להסיק מהו "חידוד" התלמידים. רבן יוחנן יודע שהמסורת שלו נמצאת בתוך שבר –  השבר שאחרי החורבן הגדול – חורבן המקדש, חורבן ערי ישראל, הכישלון הפוליטי והצבאי, אובדן חלק ניכר מההנהגה, פירוק המיסוד הכהני, הגליית המיסוד הרבני ממקומה, המיסוד הצבאי נפל חלל או נשבה ובכל מקרה פורק מנשקו, העולם היהודי-ישראלי מנסה להתאושש מרבבות הרוגיו, שבוייו וגוליו, שווקי רומא מלאים ביהודים ויהודיות הנמכרים לעבדות וזנות. רבן יוחנן יודע שמה שהוא עשה בחיים הקודמים, לפני השבר, ומה שהוא ראה בהם "נשכח", ועל אחת כמה וכמה מה שהוא לימד. כשהמציאות נחרבת אי אפשר ואסור לומר שתורתנו מושלמת. התורה שלנו, במובנה הרחב, כמכלול התרבות שלנו, יצרה את המציאות. וממילא צריך ליצור אותה, לפרש אותה, ללמוד וללמד אותה מחדש. רבן יוחנן אכן "חתום" אישית, יותר מכל דמות אחרת, על העברת היהדות מדת שבעיקרה סובבת סביב המקדש ליהדות שיש בה חיוניות מלאה גם לאחר החורבן. ניתן לומר שהוא אישית הציל את היהדות מגוויעה לאחר החורבן.

רבן יוחנן יודע שהמסורת היא בגדי לבן. אבל הוא מזמין את התלמידים לשים לב שזה איננו פשט התורה. זה כמעט היפך פשט התורה, שכן סתם בגדיו של הכהן הגדול הם בגדי הזהב. אמנם יש הגיון רב בלהשוות בין עבודת הפרה האדומה לעבודת יום הכיפורים שכן שתיהן עבודות שנועדו לכפרה, אבל זו איננה פרשנות הכרחית. זה החידוד לתלמידיו. וזו הסיבה שבדור שלאחר החורבן יש ללמוד את ההלכה מחדש. הממסדים והמסורות הקיימים הביאו לחורבן, לרבות המסורת הרבנית. לכן יש לדרוש את התורה מחדש, לבור את הבר מתוך התבן. זה מה שעושה רבי אליעזר. גם אם הוא מבסס בכך את המנהג הקדום הוא נזקק להיות תלמיד "מחודד" הנדרש לטעם חדש ופרשנות חדשה. כדי שהמסורת הזאת תימשך היא צריכה להתקבל על דעתם של חבריו לספסל הלימודים – תלמידיו המחודדים האחרים של רבן יוחנן.

להרחבה נוספת על משמעות דבריו של רבן יוחנן ועל הקשר וההבדל בינו לבין הלל הזקן ראו: בין רבן יוחנן להלל הזקן.

שבת של שלום ושיקום.