על אדריאנוס השמים והארץ
המדרש לפרשת שופטים (תנחומא י"ט י"ב) מספר על אחד המלכים השנואים ביותר בתולדות ישראל, אדריאנוס קיסר:
אמר רבי אליעזר:
… אם יאמרו לכם אומות העולם לעבוד עבודה זרה, אמרו להם: אם יכולה היא להעביר השמים והארץ, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא (=מהארץ).
רבי יהושע אמר:
אמרו להם: אם יכולין לעשות שמים וארץ, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא.
רבי עקיבא אומר:
אמרו להם: אם יכולים להעביר את השמים ואת הארץ, ולעשות אחרים מצבע אחר, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא.
שלשה פילוסופין היו לאדריאנוס, ולא היה עושה דבר עד שהיה נמלך עימהם(!)
אמר להם: מבקש אני לעשות עצמי אלוה.
אמרו לו שלשתן, אחד מדברי רבי אליעזר, ואחד מדברי רבי יהושע, ואחד מדברי רבי עקיבא.
הלך לביתו והיה מיצר.
נכנסה אשתו אצלו, אמרה לו: על מה אתה מיצר?
אמר לה: שבקשתי לעשות עצמי אלוה, והם לא הניחו אותי.
אמרה לו: הם לא אמרו לך כראוי. אני אומר לך דבר אחר, פיקדון אחד יש לו אצלך, תן לו פיקדונו ועשה עצמך אלוה.
אמר לה: ומה פיקדונו?
אמרה לו: הנפש.
אמר לה: ואם תצא נפשי מה אעשה?
אמרה לו: הנפש שבך אין אתה שולט… והיאך תוכל לעשות עצמך אלוה?!
רבי אליעזר חולם על אִיּוּן השמים והארץ, רבי יהושע מעריץ את בריאתם, ורבי עקיבא חולם על החלפתם. חלקו הראשון של המדרש מזמין אותנו לחשוב מהו היחס העמוק שלנו אל העולם. אל המציאות כפי שהיא. אנחנו רוצים לאיין אותה כמו רבי אליעזר? להחליף אותה כמו רבי עקיבא? או שאולי אנחנו שמחים בה כפי שהיא, כמו רבי יהושע?
המדרש גם מזמין אותנו לשאול מהי הנקודה הארכימדית של האמונה שלנו – כל אמונה. עבור המדרש, רק אמונה שטוענת לשליטה בכלל המציאות היא אמונה ראויה. אם היו חז"ל פוגשים באמונה אחרת שמעבירה או מחליפה או בוראת שמים וארץ הם היו מוכנים לשנות את כל עמדותיהם. ואנחנו?
חלקו השני של המדרש לכאורה צוחק על הקיסר השנוא אדריאנוס שביהירותו אינו מבין שאינו יכול באמת לשלוט בקוסמוס ומעוניין להיות אלוה. אבל באופן מפתיע אדריאנוס הופך לסמל של השליט הנאור, קיסר שאינו עושה צעד ללא היוועצות בשלושה פילוסופים. קיסר שמסוגל לעשות תהליך של תשובה ושינוי אישי ממצב בו הוא רוצה לשלוט על כל הקוסמוס למצב בו הוא מבין שאפילו על נפשו ורוחו אינו שולט. הסיפור על אדריאנוס מזמין אותנו לחשוב, האם אנחנו מתייעצים עם מישהו כדי להשתנות? עם מי? ובמה? האם אנחנו מסוגלים לשמוע אמיתות כואבות בפנים?
