הערות לעשירי בטבת תשפ"ה.
הגמרא דנה בשאלה האם ישנו חיוב לצום בעשירי בטבת (ראש השנה י"ח ב'):
אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא מאי דכתיב (מהו שכתוב – זכריה ח' י"ט): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה" קרי להו (קורא להם) צום וקרי להו (וקורא להם) ששון ושמחה?
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. אין שלום צום.
אמר רב פפא: הכי קאמר (כך אמר) בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה. יש גזרת המלכות צום. אין גזרת המלכות ואין שלום – רצו מתענין רצו אין מתענין.
רבי שמעון חסידא (החסיד) מכיר רק שני מצבים – או מציאות מושלמת של שלום, או מציאות של חורבן – או שאסור לצום או שחובה לצום. רב פפא מאמין שהמציאות מורכבת יותר. שיש תקופות של מב"מ. שיש מצבים שאין שלום ובכל זאת יש שלטון תקין. לדעתו, השאלה האם לצום או לא בד"כ תלויה בקריאת המציאות של הפרט וברצונו – האם הוא חש חובה להתאבל או שהמציאות סבירה בעיניו.
אבל אולי יותר חשוב הוא שלגישת רב פפא ההיפך משלום איננו מלחמה אלא גזירת המלכות – שלטון אלים. לדעת רב פפא אם יש מלחמה, אבל השלטון הוא תקין אין חובה לצום. עיקרו של הצום הוא מחאה כנגד השלטון.
רק אני מרגישה שהשנה חובה לצום? לצום ברחובה של עיר ובזעקה גדולה?
ומה יקר ללבי פירוש הבן יהוידע על הדף (הרב יוסף חיים מבגדד הידוע כבן איש חי, בן המאה ה19) הכותב:
קָרִי לְהוּ 'צוֹם' וְקָרִי לְהוּ: 'שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה'?… מאי קושיא הא (מה הקושיה, הרי) 'יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה' כתיב (כתוב) כלומר מה שהוא עתה צום יתהפך לששון ושמחה?
הר' יוסף חיים מסביר שקושיית הגמרא על הפסוק מאולצת. אין סתירה בין הצום לבין הששון והשמחה משום שהראשון הוא שם היום בהווה ואילו השני הוא שם היום בעתיד המקווה. וכך עונה הבן יהוידע:
ונראה לי בס"ד הכי קאמר דאם הוה כתיב (שכך אמר, שאם היה כתוב) 'צוֹם הָרְבִיעִי וכו' יִהְיֶה מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה' שפיר… דהצום (שהצום) והמשתה הם דבר והופכו. אך הששון ושמחה אינם הפך הצום. ואם כן מדקאמר (מכך שאמר) 'יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה' שמע מינה (ניתן להסיק ש)לא יתבטל הצום, אלא הצום יצומו אותו בששון ושמחה… ועל זה פריך (הקשה בגמרא) "קָרִי לְהוּ 'צוֹם' וְקָרִי לְהוּ 'שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה'"?! שאם יצומו איך ישישו וישמחו, והלא אין ששון ושמחה אלא בכרס מלאה ונפש שבעה! ומשני האי (ולמד כך) 'יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה' קאי (מכוון) על החיוב כי מה שהיה ביום זה חיוב לצום עתה יהיה חיוב לשוש ולשמוח… כשאין שלום אז הצום הוא חיוב וכשיש שלום בטל חיוב זה ויתחדש חיוב אחר לעשות משתה ושמחה ואם אין שלום ואין גזרה אז ליכא (אין) לא חיוב של צום ולא חיוב של שמחה אלא הרשות בידם לעשות מה שירצו.
הבן יהוידע מלמד שכפי שישנו חיוב להתענות על הרעה עוד נתחייב לשמוח על הטובה. ויהיה עלינו לעמוד גם בחיוב ההוא אי"ה.
****
עוד באותו עמוד בגמרא חלוקים החכמים על מועדו המדוייק של הצום. רבי עקיבא סבור:
צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר (יחזקאל כ"ד, א'-ב'): "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר, בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם".
בי' בטבת החל המצור על ירושלים ולכן כמצוות יחזקאל יש לזכור את היום הזה לדורות. אולם רבי שמעון בר יוחאי חולק:
ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה חמשה בטבת שבו באת שמועה לגולה שהוכתה העיר שנאמר (יחזקאל ל"ג, כ"א) "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר", ועשו יום שמועה כיום שריפה.
יחזקאל מספר שבשנה התשיעית למלכותו של צדקיהו החל המצור על ירושלים בעשרה בטבת ואילו בה' בטבת 3 שנים לאחר מכן, בשנת ה12 למלך צדקיהו, הגיעה השמועה על חורבן ירושלים לבבל. רבי שמעון בוחר בתאריך ההודעה. לכאורה העמדה של רבי שמעון מופרכת. לא ארע דבר בה' טבת. ירושלים כידוע נחרבה כחצי שנה קודם לכן בין י"ז תמוז לי' באב. אבל השבוע כשהתבשרנו עם משפחת אל-זיאדנה על הירצחם של יוסף וחמזה הבנתי את עמדת רבי שמעון. העולם היהודי הוכה לא עם חורבן ירושלים אלא כשנודע לו על כך. אנו מבינים שחטופים הולכים ונרצחים. אבל היום בו מגיע הפליט אלינו הוא היום ממנו אנו מתקשים לקום.
י' בטבת הוא יום האזכרה לחללים שמועד פטירתם לא נודע. השנה נדמה כי נוספו חללים רבים לרשימה הנוראה הזו, ובתוכם, אתמול, יוסף וחמזה אל-זיאדנה.
