ההפטרה לפרשת קרח (שמואל א', י"א, י"ד- י"ב, כ"ב) עוסקת בפרידת שמואל מהעם ובהמלכתו הסופית של שאול. במרכזה נאום של שמואל לעם. בחלק הראשון של הנאום הוא מסכם את הנהגתו ובחלק השני הוא פורט את התנגדותו למלוכה. את הקשר בין קרח לשמואל מסביר המדרש (תנחומא ט"ז ה'):

וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו?
אלא עינו הטעתו.
ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר (תהילים צ"ט ו'): "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"

לפי המדרש קרח בטוח שהוא צודק ושאלהים הולך לבחור בו כי הוא רואה את שמואל. ברמת הפשט נשען המדרש על דברי הימים (א' פרק ה') שם מסופר לנו ששמואל הנביא הוא מצאצאיו של קרח (בהפרש של 8 דורות). אולם מדוע יחשוב אדם שהוא צודק כי שמונה דורות אחריו ישנו איש צדיק? נדמה לי שראוי להדגיש במדרש לא סתם את צידקותו של שמואל אלא את העובדה שהוא לבדו "שקול כנגד משה ואהרן" דהיינו עולה על כל אחד מהם. ניתן לראות את ההפטרה כולה כפרשנות למדרש הזה. לאורך כל ההפטרה שמואל הוא תמונת תשליל למנהיגותו של משה.

היחס לשלטון כוחני

ראשית שמואל מזדהה עם קרח בהתנגדותו לשלטון ההרמטי שיצר משה. עדת קרח טוענת (במדבר ט"ז ג'):

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ… מַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל קְהַל ה'?

ובפי דתן ואבירם (פס' י"ג):

כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר!

משה ואהרן יחד יוצרים מצב שבו כל כוח ההנהגה מסור בידי משפחה אחת. בניגוד למסורת היהודית עוד מימי המקרא שנוהגת לבזר את סמכויות הכוח. עמדה זהה לעמדת קרח ועדתו, עולה בהפטרה (שמואל י"ב י"ז):

וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ.

זהו משפט סיכום להתנגדות שמואל למלוכה שמופיעה בהרחבה בפרק ח' (י"א-י"ז):

וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:  אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח…  וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח… וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח… וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר… וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח… צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים… 

קרח ראה בעיני רוחו שהתנגדותו למנהיגות כוחנית עתידה להמשיך בעם ישראל ואף להתפתח. מי שיוצא לצעוק ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה ממש כמו מי שמתנגד לצעקות הללו בשם אותה דמוקרטיה, אלו כאלו ממשיכים מסורת מפוארת שהחלה בקרח וגולת כותרתה שמואל. מסורת ההתנגדות לשליטה כוחנית ולא מבוזרת.

התמודדות עם מרד

פרק ח' בשמואל א' (פס' ד'-ו') מספר לנו על עוד תקבולת מעניינת לפרשת קרח. מסתבר שגם אצל שמואל הרצון בהנהגה חלופית הוא מרידה בהנהגתו הוא. וליתר דיוק בהנהגת בניו שהוא מינה. תגובת משה למרד (במדבר ט"ז כ"ט-ל'):

וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה…

כל חזיון הבלהות בו נבלעים עשרות אנשים על מלוא רכושם וציודם באדמה לעיני כל ישראל נועד לדבר אחד בלבד. לבסס את סמכותו של משה. לעומתו שמואל מגיב בהפטרה (שמואל א' י"ב פס' י"ז):

הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ… וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם: אַל תִּירָאוּ… אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל-לְבַבְכֶם… 

שמואל מייצר נס שלא פוגע באיש ולא הורג איש. גם לא מבטל את מימוש רצון העם בהמלכת מלך תחת בניו. הנס שלו מכוון לדבר אחד ויחיד. לגרום לעם לעבוד את האל. הוא אפילו מבטיח לעם שימשיך ללוות אותם ולהתפלל עבורם על אף שיהיה להם מנהיג אחר.

כמו שציטט המדרש: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ". בין "מכהנים" המבססים את זכות כהונתם לבין הקורא בשם ה'.

הערכת ההנהגה

נדמה שהביקורת הנוקבת ביותר על משה בהפטרה היא שהוא מעולם לא הצליח לזכות בהערכת העם. בפרשת קרח משה מזמן שניים ממנהיגי המרד – דתן ואבירם, והם מסרבים לבוא אליו ונושאים נאום מלא ביקורת (במדבר ט"ז י"ג-י"ד):

הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר? אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם! הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר?!

לֹא נַעֲלֶה!

דתן ואבירם אומרים למשה: אתה מביא אותנו לאבדון פוליטי וקיומי. איך אתה מעיז לרצות הנהגה?! לחשוב שיש לך זכות לצוות עלינו להגיע אליך?! ותגובת משה (פס' ט"ו):

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם.

אני עזרתי לרבים מהם ולא עשיתי רע לאיש מהם. לא רף גבוה במיוחד למנהיג אבל בהחלט היו ויש לנו מנהיגים גרועים מאלו. הבעיה היא שהעם לא שותף להערכתו העצמית של משה. גם שמואל בהפטרה מסכם את מנהיגותו בעזרת חמורים. אבל כמה שונה הסיכום וכמה שונה תגובת העם (שמואל י"ב ג'-ד'):

הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ (המלך) אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם. וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה.

שמואל מעמיד את עצמו כמופת של הגינות ונקיון כפיים. והעם מעיד כי כך הוא.

חזרה למדרש

וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו?

אלא עינו הטעתו.

"עינו הטעתו". הוא ביטוי שצועק לנו לעיין במדרש מעבר לקריאה השטחית. שוב ושוב מורה התלמוד "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות!" "עינו הטעתו" משמע שקרח פעל כשורה לפי מירב הראיות שהיו בידיו, שאכן נפלו פגמים באידיאולוגיה של משה כמו גם בהנהגתו וביחסי האנוש שלו. כדי להסביר לנו מדוע פעל קרח כשורה מזמינה אותנו ההפטרה להשוות בין משה לשמואל. קרח ראה בעיניו – בעיני רוחו, בחזונו, מנהיגות ראויה יותר – את מנהיגותו של שמואל. קרח האמין שכך תיראה הנהגה כשיטתו.

כמה עזות נדרש למדרש כדי לבקר כך את משה. כמה אומץ נדרש מבעל ההפטרה לבחור בה לפרשת קרח. אנחנו בניה ובנותיה של אומה שמוכנה לצאת אפילו כנגד משה רבנו. שלא מוכנה שאפילו הוא ישתרר עליה. המורשת הכי מסורתית של עם ישראל הוא מרד בכל הנהגה – ממשה עד שמואל.

בתפילה להנהגה "שמואלית".

שבת של שלום וביקורתיות.