פרשת במדבר לא מפסיקה לספור את בני ישראל. למעשה היא פוקדת אותם ב-5 מניינים שונים: לשבטים, לדגלים, ללוויים, לבכורות, וללוויים בגילאי עבודה. שתי שאלות גדולות מעלה הפרשה שלנו: מה פתאום סופרים בכלל? ומדוע סופרים פעם שניה?
הבעיה המרכזית עם הספירה היא שאסור לספור. האמונה, שספירת אנשים עונשה מגיפה, עתיקה כימיה של התורה עצמה. היא מופיעה כבר בספירה הראשונה של בני ישראל בספר שמות (ל' י"ב):
כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם.
בספר שמות חייבים לספור את העם באמצעות כסף כי אי אפשר לספור ישירות. דוד המלך סופר ישירות וזה עולה לו ב70,000 חללים כי כולם יודעים שאסור לספור (שמואל ב' פרק כ"ד) ופתאום בספר במדבר סופרים כאילו אין יותר מגיפות בעולם.
אבל אפילו היינו חושבים שמותר לספור הספירה הזו לגמרי מיותרת. הספירה הזו מתרחשת בא' אייר בשנה השנית לצאתם ממצרים. מדובר על 12 וחצי חודשים לאחר יציאת מצרים. מעמד הר סיני התרחש בחודש השלישי ליציאת מצרים – בסיון. לא אלאה בכל חישובי המדרשים שדי מבוססים על פשט המקראות (בקריאה הרמוניסטית) אבל ספירת מחצית השקל מתחילה לכל המוקדם בסביבות תשרי. (ולפי המסורת זמנה אפילו מאוחר יותר – בר"ח אדר). דהיינו לא עברה אפילו חצי שנה מהספירה הקודמת, ומן הסתם היא עצמה לקחה זמן. שהרי מדובר על ספירה באמצעות גביית מחצית השקל מיותר מ-600,000 איש בלי מערכת מיחשוב. יש להניח שמסוף הספירה הקודמת עברו לכל היותר 3-4 חדשים (ושוב, לפי המסורת חודש אחד!) הפלא ופלא, תוצאת הספירה זהה. יוצא בדיוק אותו מספר אנשים.
לא רק שלספור אוכלוסייה בהפרש של חודשים הוא טירוף מנהלי חסר הגיון. אלא שלא ייתכן לספור יותר מ-600,000 איש בהפרש של כמה חדשים והמספר יצא זהה במדויק. באוכלוסייה של 600,000 גברים בני עשרים עד 60. דהיינו מינימום כ-3 מיליון איש אפילו אם סופרים בהפרש של שבוע זה לא יכול לצאת אותו מספר (למתעניינים ראו פירוש אור החיים לפס' א' שמתמודד עם אותה בעיה בדרך אחרת). במילים אחרות פשט התורה הוא שלא מדובר על ספירה אחרת אלא על אותה ספירה. אלא שכמעט אף אחד מהמפרשים לא עומד על הפשט הזה. כל המפרשים טוענים שספרו פעם שניה. חלקם טוענים שספרו מחדש לפי שמות האנשים, וחלקם טוענים ששוב ספרו באמצעות מס גלגלת – מחצית השקל. משהו בהנחת היסוד הפרשנית של המפרשים המסורתיים, לפיה לא ייתכן שהתורה חוזרת על אותו סיפור פעמיים מעוור את עיניהם מפשט התורה.
להפתעתי, עד כה, מצאתי בכל חיפושיי רק מפרש אחד ויחיד שעלה חלקית על הטענה הזו. זהו פירוש בשם "פענח רזא", של אחד מבעלי התוספות מצרפת במאה ה-13 בשם רבי יצחק בן יהודה הלוי וכך הוא כותב:
ומה שכתב ב(פרשת) "אלה פקודי" (בסוף ספר שמות שם מסכמים את מנין השקלים במילים, שמות ל"ח כ"ו): "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת… לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף" וגו', הוא הוא המנין שבכאן אלא שזכרו שם לחשבון הכסף שהוצרך למשכן… אבל אין לומר שנמנו ב' פעמים דאיך לא פחתו ולא הותירו במנין השני?!
למען האמת ספר במדבר אומר את זה מפורשות (במדבר א' פס' ב' ופס' י"ח):
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם… וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם: בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם.
לא ספרו אנשים. ספרו שמות – אכן באמצעות מחצית השקל, אולם זו היתה ספירה אחת. אם מחצית השקל הוא מס גולגולת שתפקידו ספירת האוכלוסייה, ממילא היו חייבים לנהל תרשומת מסודרת של האנשים ששילמו את המס, כדי להבטיח שהוא אכן משקף את מספר האוכלוסין. אי אפשר לאכוף מיסוי אישי בלי זיהוי פרטני. אם כך לפי הסיפור המקראי בידי משה רבנו וצוות המנהלה של המשכן בסוף הספירה של מס הגולגלת הייתה רשימת שמות מסודרת וענקית של כל האוכלוסייה (הגברית הבוגרת). הספירה על בסיס רשימת השמות של מס הגלגלת היא בדיוק מה שאומרת התורה מילולית ממש בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. במילים אחרות חודש לאחר גמר בניית המשכן לוקחים את אותה רשימה ובעזרת מנהיגי כל השבטים סופרים בה את השמות לפי ההשתייכות לשבטים. בהקשר הזה נשיאי השבטים אינם רק מסייעים בספירה אלא הם גם "ועדת הקלפי" – הם המבטיחים שהספירה תהיה הוגנת כלפי כל השבטים. הקהלת כל העדה איננה כדי לספור אותם. אי אפשר לספור 600,000 גברים בהתקהלות אחת ביום אחד ולהגיע למספר מדוייק. ההתקהלות מתייחסת למתואר בתחילת פרק ב' לאחר הספירה:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.
מטרת ספירת השמות לא היתה להגיע למספר הכולל שכבר היה ידוע, ולא כדי לבצע את הספירה הקהילו את בני ישראל. הקהילו אותם כדי שיתילדו למשפחותם לבית אבותם. לעשות סדר כך שכל אחד יהיה עם "החמולה" שלו. מטרת ההתקהלות היא החלוקה למחנות מסביב למשכן. לכן אין גם בעיה לספור, ולכן ספר במדבר לא מוטרד ממגיפות בשל הספירה. פשוט כי לא התבצעה ספירה. התבצעו "חיתוכי אקסל" על הספירה הקיימת.
הפרשנים הקלאסיים מתקשים להאמין שהמגמה הפוליטית של ספר במדבר שונה מהותית מהמגמה הפוליטית של ספר שמות. ספר שמות עוסק באתוס של היווצרות העם. הוא סופר את בני ישראל כדי להודיע על ריבוי האוכלוסייה, כדי לתאר במספרים את הכוח הלאומי הלא ייאמן של עם המורכב מפליטים הנודדים במדבר. ספר במדבר סופר את האנשים לצרכים אלקטורליים פנימיים – על מנת להעריך את כוחו הפוליטי היחסי של כל אחד מהשבטים. הפרשנים הקלאסיים חיים בעולם שאין בו מדינה יהודית וכוחן של קבוצות אוכלוסייה שונות בתוך הציבור היהודי חסר משמעות בעיניהם. הם אינם מצליחים להעלות בדעתם שמדובר במגמה פוליטית נפרדת של אותה ספירה. אנחנו שעסוקים עד אין קץ בחישובים של כוחם היחסי של קבוצות אוכלוסייה שונות מבינים מצויין מה עשו משה וראשי השבטים עם רישום האוכלוסין שהיה להם מספר שמות. המציאות גילתה לעינינו מחדש את פשט התורה.
