משנה קצרה משמו של הלל הזקן (אבות, א' י"ד) מקפלת בעיני את כל רעיון התשובה בשלושה משפטים.
אם אין אני לי מי לי.
וכשאני לעצמי מה אני.
ואם לא עכשיו אימתי.
לכאורה המשנה פשוטה מאוד. אם לא אני אפעל עבור עצמי, אם לא אני אתקן, איש לא יעשה זאת במקומי. ואם אעשה רק לעצמי אני כלום – מה המשמעות של חיי? ואם לא נעשה עכשיו, פשוט לא נעשה.
אבל אז הגיעו אנשי חכמת הנפש – ויניקוט וקוהוט, אנשי תיאוריית העצמי, ופירשו מחדש את משנתו של הלל הזקן. הם לימדו אותנו שהעצמי שלנו זה אותו חלק בנוי באני שלנו – אותו חלק שאחראי על ההכרה שלנו את עצמנו, ואת הזולת כנפרד מאיתנו, אותו חלק שמהווה את האישיות והדפוסים שלנו. האני שלנו, שנולד מלא פוטנציאל אנושי שאינו ידוע מתקבע לעצמי. אומר לנו הלל הזקן "אם אין אני לי מי לי" אם איבדתי את אותו אני ראשוני אקזיסטנציאליסטי הקודם לכל הכרה ולכל הגדרה, אותו אני שהוא גרעין עצמיותי ומלוא הפוטנציאל שלי, אותו אני שהוא המבחין בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב – מי לי? מי בכלל יש לי? מה אני בכלל?
"וכשאני לעצמי מה אני". אם לא התפתחנו, אם לא יצרנו, אם לא חידשנו משהו בהווייתנו ובהתנהגותנו, אם הסתפקנו בעצמי הקיים, מה משמעות חיינו? אנחנו חייבים להרחיב את העצמי שלנו.
אז הגיעו אנשי חכמת הנפש והתיקון מבית מדרשם של מיטשל ואחרים, אנשי הפסיכולוגיה ההתייחסותית, ופירשו מחדש את משנתו של הלל. הם סיפרו לנו שאם עיינו בהגותו של ויניקוט, אנחנו חושבים שיש לנו עצמי אחד, אולם אין טעות גדולה ומנוונת מזו. יש לנו אינסוף "עצמי", וכל עצמי שלנו תלוי תפקיד והקשר ובעיקר קשר. אין דומה העצמי שלי בתור אמא לעצמי שלי בתור בת זוג, ואין דומים שני אלו לעצמי המקצועי שלי. אנחנו מתייחסים אחרת, נקשרים אחרת, בכל סיטואציה אנושית.
אנשי הפסיכולוגיה ההתייחסותית מרחיבים את תביעת התשובה שלנו. הם אינם דורשים מאיתנו רק לפתח את העצמי שלנו, אלא לפתח ולממש את מלוא העצמיים שלנו. אבל בכך הם גם משיבים אותנו לפשט המשנה. מימוש מלוא הפנים של האני שלנו תלוי באינספור קשרים אנושיים וחברתיים. איננו יכולים לעשות תשובה, דהיינו איננו יכולים לפתח את האני שלנו, אם לא נפתח קשרים ממשיים ומשמעותיים עם כל האחרים הללו. התשובה אינה יכולה להיעשות כשאנו ספונים בביתנו, בבדידות, עשירה ככל שתהיה. עבור אנשי התיאוריה ההתייחסותית, המילים "וכשאני לעצמי מה אני" משמעם כפול, אם אני עצמי אחד אני כלום, וגם אם אני עצמי שלא מתייחס לזולת אני כלום. הדברים קשורים זה בזה. ובכל זאת, גם הם מזהירים מבריחה מהאני שלנו לכיוון קשרים בהם האני שלנו נבלע בזולת, מתייחס רק אליו, ניזון רק מכוחו. גם הם מזהירים אותנו ש"אם אין אני לי מי לי".
המשנה מזמינה אותנו להתייחס לרעיון התשובה כפיתוח של העצמיות שלנו בהקשריה המגוונים. עצמיות שאין בה התכחשות עצמית. עצמיות שיש בה מגוון התייחסויות והקשרים ל"זולתים" אינסופיים.
ואם לא עכשיו אימתי.
