לכאורה הקשר בין הפטרת פרשת מקץ לפרשה עצמה עומד על הקשר בין חלום פרעה לחלום שלמה. הפרשה נפתחת במילים (בראשית מ"א א'):

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם…

ההפטרה נפתחת במילים (מלכים א' ג' ט"ו):

וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם…

המילה "מקץ" מתארת זמן – תום תקופה. המילה "ויקץ" מתארת התעוררות. הפרשה מפרטת בפירוט את חלומו של פרעה ואילו פירוט חלומו של שלמה שנדון בתחילת הפרק נותר מחוץ "לחדר העריכה" של בעל ההפטרה. במהלך הפרשה, בעקבות החלום, יוסף הופך למנהיג על מצרים. במהלך ההפטרה בחלומו של שלמה, אלהים נותן לו לבקש משאלה. הוא מבקש (שם פס' ט'):

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע.

כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה?

במהלך ההפטרה, ובעקבות חלומו, שלמה הופך שופט מחונן. כהוכחה לכך, מתרחש בהמשך סיפור "משפט שלמה" המפורסם בו מזהה שלמה את האם האמיתית למרות שבפניו עומדת גרסה מול גרסה.

בשני המקרים מדובר על חלומות נבואיים שמשנים את המציאות. חלומו של פרעה חוזה במדויק את שנות השובע והרעב שמתחילות מיד לאחר החלום. חלומו של שלמה הופך אותו לשופט מחונן, לאחר שכבר מלך לפחות 3 שנים.

****

במהלך הפרשה, אוסר יוסף את שמעון, לתקופה ממושכת מאוד. עד שהאחים חזרים למצרים, רק לאחר שנגמר כל האוכל הם חוזרים עם בנימין, ושמעון משתחרר מבית האסורים. אז מעליל יוסף על בנימין כי גנב את גביעו ודורש כי יהיה לו עבד. בעיני זהו הדבר המטריד ביותר את בעל ההפטרה. יוסף בשלב הזה הוא משנה למלך מזה לפחות שבע שנים. חלומות נעוריו כבר התגשמו. אחיו כבר השתחוו לפניו וביקשו את הצלתו. כששלמה חולם את חלומו הוא מתפקד כמלך מזה לפחות שלש שנים. שניהם מכירים באחריותם הכלכלית, המדינית והפוליטית של מנהיגים ומתמודדים איתה דבר יום ביומו. אלא שהלקח ששלמה הפיק משנות מלכותו הראשונות הוא, שהוא צריך להשתמש בכוחו לטייב את מערכת המשפט, שאין די במנהיגות פוליטית – הוא חייב "לב שומע" כדי להעמיד מערכת משפט איכותית. הלקח שיוסף הפיק משנות מנהיגותו הראשונות הוא שיש לו כעת כוח ועבדים שיכולים לאסור את אחיו ולרדוף אותם אף בלא משפט. אני מבקשת להציע שזהו הקושי המרכזי של בעל ההפטרה. מדוע יוסף אינו משתמש בכוח שניתן לו כדי ליצור משפט צדק?

ההפטרה מספקת מענה פרשני לקושי הזה. ב"משפט שלמה", לאחר שמיעת בעלות הדין, שלמה פותח את משפטו בבקשה מעבדיו להביא לפניו חרב על מנת לחצות את גופו של הבן החי. הוא מציע להרוג אותו ולחלק את גופתו בין האימהות. ברור בסיפור שזהו "טריק" ראייתי – הטעיה של בעלות הדין, רק על מנת לחשוף מי האם האמיתית. בעל ההפטרה, מבקש שנקרא את מעשי יוסף בפרשה מתוך הקבלה למשפט שלמה. יוסף חייב לברר את עמדתם של האחים כעת. יוסף עומד לשלוח את האחים ליעקב עם מסר ממנו. מאין לו שהם יביאו את המסר בפני האב הזקן? אולי הם שוב יסלפו את המציאות בפני האב? מאין לו שאביו בכלל התנגד למכירתו? אולי האב היה בעצה אחת עם אחיו? הרי הוא שלח אותו לאחיו. ליוסף דרושה הטעיה משפטית כדי לעשות צדק עם אביו! בראש ובראשונה כדי לוודא שאכן אביו חף מפשע ונעשה לו עוול. ולאחר מכן, כדי לוודא שניתן לתקן את העוול באמצעות האחים.

שיטת המשפט הייחודית שמדגים שלמה המלך בהפטרה פותרת עבור בעל ההפטרה, את הבעיה הפרשנית המרכזית בעיניו. אם שלמה המלך, שניתן לו "לב שומע" מיוחד במינו כדי לעשות משפט צדק, יכול להשתמש בהטעיה של בעלי הדין (הם העדים) על מנת להבטיח משפט צדק הרי כך גם יוסף, וכך מציע בעל ההפטרה להבין את מהלכיו הקשים של יוסף בפרשה. הוא מבקש לעקור מאיתנו את האפשרות לקרוא את הפרשה כמצדיקה נקם ואלימות. הוא מבקש לקרוא את הפרשה דווקא כמעודדת משפט ותיקון, כמעלה על נס את "הלב השומע" של כל בעל כוח באשר הוא.

שבת של שלום ולבבות שומעים.