בפרשת פנחס מופיע סיפורן של בנות צלופחד – מחלה, נועה, חגלה, מלכה ותרצה. מהממצאים הארכיאולוגים אנו יודעים שמדובר בחמשת ערי מחוז השייכות לנחלת מנשה. משמע שלפי המסורת הישראלית נשים עמדו בראש בית אב גדול שהיה ראוי לנחלה, הקימו ערי מחוז ועמדו בראש הנפות האזוריות. במסורת הישראלית (בניגוד למסורת היהודאית) יש נשים שעומדות בראשי "חמולות" וגם בונות ערים. וכך הן מופיעות בדברי הימים א' ז'. למשל בשושלת של מנשה אנחנו מוצאים (פס' י"ד – י"ח):

בְּנֵי מְנַשֶּׁה, אַשְׂרִיאֵל אֲשֶׁר יָלָדָה… אֶת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד… וְשֵׁם אֲחֹתוֹ מַעֲכָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי צְלָפְחָד. וַתִּהְיֶנָה לִצְלָפְחָד בָּנוֹת… אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד, בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה. וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת יָלְדָה אֶת…

בשושלות השבטים המצויינות בדברי הימים נזכרים רק ראשי חמולות. (כך גם ברשימות השושלות בתורה). בשושלת של מנשה אנחנו מוצאים שתיים. לגבי אחת מהן מצויין במפורש שהיא מלכה. תופעה דומה ואף מרשימה יותר אנחנו מוצאים בשושלת של בני אפרים (פס' כ'-כ"ד):

וּבְנֵי אֶפְרַיִם…  וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה… וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה, וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה…

בסופו של יום, לאחר אסון משפחתי כבד שכמעט חיסל את השושלת של אפרים נולדו לו בן ובת. על הבן איננו שומעים, אולם הבת בנתה לא פחות משלושה(!) יישובים. וכמובן שהפרק אינו זונח את בתו המפורסמת של אשר – שרח (פס' ל'). 

אם אנו מבקשות לשוחח על עוצמה נשית או ליצור פרוייקט נשי, ראוי שנתחיל מהמסורת הישראלית של שארה, שרח, מעכה וקרובותיהן. ושנדע כי לכל גילוי כזה, צפוי backlash יהודאי…

שבת של שלום ובניה.