לעיתים קרובות אני לומדת תורה כמעשה של אסקפיזם ממאורעות היומיום, אבל הפטרת שבת הגדול כאילו נכתבה על מצבנו ברגע זה ממש, על השבר שבו כולנו מצויים. כך מזהיר אותנו מלאכי (מלאכי ג' כ"ג-כ"ד):

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

אם לא נשיב את לבנו זה אל זו תוכה הארץ בחרם. חרם הוא כליה מוחלטת. מלחמה שבה לא מותירים איש מהמוכים חי. מלחמה שאין בה אפילו ביזת רכוש כי העקרון המנחה אותה הוא שאיש אינו מרוויח ממנה. האזהרה הזו של מלאכי היא שיא נבואתו. היא השורה האחרונה והתחתונה של הספר. אם להשבת לב הדדית מבקש מלאכי להביא אותנו, היינו מצפים שהוא יעסוק קודם לכן בקירוב לבבות. במשפחתיות. ברעות. במצוות שבין אדם לחברו. בצדקה ובחסד. בדיבור מפייס ומחילה הדדית. או אפילו בחוויה דתית משותפת. נושאים שחוזרים לרוב בדברי הנביאים, ומטבעם משיבים לבבות. אולם מלאכי עוסק בדבר שונה לחלוטין – במהפכה, או אם תרצו – ברפורמה משפטית… (ואגב גם במערכת המיסוי, בחובה לשלם את המיסים המקראיים – המעשר והתרומה) (מלאכי ג' פס' ה', ופס' כ"ה):

וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר אַלְמָנָה וְיָתוֹם, וּמַטֵּי גֵר, וְלֹא יְרֵאוּנִי אָמַר ה' צְבָאוֹת… זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.

מלאכי חושב שיש שני תיקונים עיקריים להשבת לבבות, ושניהם תיקונים שמוצגים כתיקונים משפטיים. תיקונים הן באווירה שבה מנוהלת מערכת המשפט והן בתכניה של המערכת עצמה.

יש מכנה משותף אחד ועמוק למכשפים, מנאפים ועדי שקר – השקר. הכישוף הוא אחיזת עיניים דתית. הטענה כאילו למכשף יש כוחות או שהוא שולט בכוחות שמעבר למציאות הטבעית. הניאוף הוא אחיזת עיניים משפחתית. כאילו הזוגיות מבוססת על ברית שבאופן מעשי הופרה. שתי ההתנהגויות הללו נזקקות למעשים שנעשים בסתר על מנת לייצר את מצג השווא ביחס למציאות. בשפה שלנו אלו חטאי גזלייטינג. בתרבות של גזלייטינג אין כל קושי לשקר בבית המשפט. השקר נמצא בבסיס התרבות ונחווה כדרך ההתנהלות הנורמטיבית להשגת מטרות. השקר עובד. אסור לטעות. יש לו כח. כשמוסר הלוט מעל הניאוף משפחות מתפרקות. כשמוסר הלוט מעל הכישוף קהילות דתיות וחברתיות מתפרקות. כששקר מתגלה בבית משפט המפסיד משלם מחיר גבוה ולעיתים כבד מנשוא עבורו. מחיר כלכלי. מחיר אובדן חירות. מחיר משפחתי וחברתי. לשקר יש סיבות עמוקות והוא מונע מאינטרסים רבי עוצמה.  אבל ראשית מבטיח האל להילחם בתרבות השקר.

לאחר מכן פונה הנביא לקבוצה שניה של עוולות משפטיות. עושקי שכירים, אלמנות ויתומים ואלו שמטים את משפטו של הגר. כשברור שהאחרונים הם בהכרח השופטים עצמם, שכן הציבור אינו עושה משפט וממילא אינו יכול להטותו. אם כך הקלקול השני הוא אווירה ציבורית ונטייה משפטית לגרום עוול לחלשים בחברה. מערכת חברתית ומשפטית הכושלת במה שאנו מכנים זכויות הפרט וזכויות סוציאליות.

אלהים מבטיח רפורמה משפטית או מהפכה משפטית שעקרונותיה הם עקירת תרבות הגזלייטינג, והשרשת תרבות משפטית שמדגישה את זכויות הפרט והזכויות הסוציאליות. ואם לא כן, תוכה הארץ חרם.

אחרי שקראתי את פשט הכתוב ולא הצלחתי למצוא בו רגע מנחם של אסקפיזם, התקשיתי למצוא כוחות לחפש מדרשים. בסופו של דבר מצאתי עצמי בוכה עם רבי יוחנן. הגמרא מספרת עליו שכשהוא הגיע לפסוק "וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר…" הוא בכה. ממש בכה. ואמר (בבלי חגיגה ה' א'):

עבד שרבו מקרבו לדונו, וממהר להעידו, תקנה יש לו?!

רבי יוחנן אומר, כשאלהים גם מעמיד אותנו לדין וגם מבטיח להיות "עֵד מְמַהֵר" נגדנו, איזה סיכוי יש לנו במשפט?!  רבי יוחנן מסתכל על המציאות המשפטית בה הוא חי, מציאות שיש בה גזלייטינג ופגיעה בחלשים, קורא את הזהרת הנביא, ובוכה.

***

תריסר מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון מונו מאז 2012. בראש הוועדות למינויים עמדו שרי המשפטים יעקב נאמן, איילת שקד וגדעון סער. לפחות 8 מתוך 12 השופטים הללו נחשבים בעיני רוב הציבור (כולל בעיני שרי הימין שמינו אותם) לשופטים שמרנים. שופטים שמרנים אינם מהווים חס וחלילה איום על הדמוקרטיה. איש משופטי העליון אינו מהווה חלילה איום על הדמוקרטיה. אבל אני עורכת דין במקצועי. מעט פעמים יצא לי לייצג ערבים כנגד המדינה בנושאים מנהליים. יותר מכך יצא לי לייצג נפגעי עבירות מין בנושאים נזיקיים ועוד יותר פעמים יצא לי לייצג לסביות בנושאים מנהליים באופיים, דהיינו כשהצד השני הוא המדינה ונהליה. (טיפולי פוריות. צווי הורות וכיוצ"ב). בכל הפעמים הללו התפללתי (בכל הערכאות) שהמותב לא יהיה שמרן. לא מטעם אידיאולוגי אלא כדי למקסם את הסיכויים של לקוחותיי. באופן מעשי נפגעי עבירות מין, ממש כמו מיעוטים, מעדיפים שופטים "אקטיביסטים". במילים של ההפטרה:  גרים שכירים יתומים ואלמנות מעדיפים שופטים ליברלים.

אנו זקוקים לפשרה. ניצחון, ליברלי או שמרני, הוא סיכון אמיתי לעצם קיומה של המדינה. לא נוכל לריב על היחס בין מדינה יהודית ודמוקרטית, או על השאלה האם היהדות שלנו או הבנתנו מהי דמוקרטיה מייצרות סתירה או מתח בין השתיים, פשוט כי לא נהיה. אבל מגש הכסף שעליו תינצל מדינת היהודים יהיו קבוצות מוחלשות, ובראש ובראשונה הגרים. מי שלא בוכה כעת עם רבי יוחנן לא קרא מעולם את פשט ההפטרה.

שבת של שלום משפט ושמחה

לפני בא יום ה' הגדול והנורא.

פורסם ביום 31.3.23