פרשת נח מסתיימת בפסוק (בראשית י"א ל"ב):
וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן.
ומיד לאחר מכן פותחת פרשת לך לך (שם, י"ב א'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ…
על כך מספר המדרש (בראשית רבה ל"ט ז'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ…
מה כתיב (=כתוב) למעלה מן הענין? "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן
אמר רבי יצחק… לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר: אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו?!
אברהם אבינו רוצה לצאת לדרך חדשה. האל ציווה עליו לצאת לדרך חדשה. אבל הוא אינו מצליח להתגבר על המחוייבות שלו לאביו הזקן. המדרש ברגישות רבה מאוד מכיר אותנו ויודע שחלק גדול מהמחוייבות הזו הוא הפחד. מה יגידו עלי? שהנחתי את אבי הזקן?
המדרש מזמין אותנו להזדהות עם אברהם. רגע לפני שהוא אב המון גויים. כשעוד קוראים לו אברם. כשהוא בעיקר הבן של אבא שלו. מתי הזדהינו עם אברם? מתי פחדנו לצאת לדרך או ויתרנו על הדרך למען המשפחה שלנו (למען הורינו, בני או בנות זוגנו, ילדינו)? ומתי דווקא בחרנו כמו אברהם לצאת לדרך בכל זאת?
המדרש הציג את הפחד של אברהם. אבל בסיומו של המדרש אלהים גם עונה לאברהם:
אמר ליה (=לו) הקדוש ברוך הוא, לך. אני פוטרך מכיבוד אב ואם…
ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך בתחלה "וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" ואחר כך "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם".
מדוע אלהים עונה תשובה כפולה? אם אלהים פטר את אברהם מכיבוד אב ואם ואמר לו מפורשות שעדיף שיצא לדרך, מדוע היה צריך להקדים את מיתת תרח? כשיש דילמה כזו כמה קל היה לנו לבחור אם אלהים בעצמו היה מתגלה אלינו ואומר לנו מה לעשות…
דומה שבעל המדרש יודע, שלפעמים אפילו אלהים לא באמת יכול להכריע עבורנו דילמות כאלו. המדרש מנחם אותנו בכך שהיתה לאברהם הזדמנות אחרי…
