בסוכות, אנו מצווים על כך שהסוכה תהיה ביתנו. מצוה לאכול בסוכה, לישון בה, ללמוד ולארח בה, לקשט אותה, ובקיצור (בבלי, סכה, כ"ח ב'):
תשבו כעין תדורו.
אנחנו צריכים לעשות אותה הדירה שלנו.
הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים. לדעת רבי אליעזר חייבים לבנות סוכה אחת לפני סוכות ולשבת בה כל שבעת הימים. לדעת חכמים מותר לעבור מסוכה לסוכה ולפי הצורך והמקום בו אנחנו נמצאים גם לבנות לעצמנו סוכה בחול המועד. העמדה של רבי אליעזר לכאורה ברורה. אם העקרון המרכזי של סוכות הוא שהסוכה היא בית הרי לא הגיוני לעזוב אחרי יום אחד. אז מדוע חושבים חכמים שאפשר גם לנדוד בסוכות?
נדמה לי שסיפור אחד שמביאה הגמרא אגב המחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים מסביר את כל העניין (בבלי, סכה, כ"ז א' -ב'):
שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר… אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי מהו (=האם אפשרי) שאצא מסוכה לסוכה ואפטר (=אקיים בכך את המצווה. אפטר מחובת הסוכה)?
אמר לו: לא.
שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה.
תניא (=שנויה ברייתא. מקור תנאי), רבי אליעזר אומר: אין יוצאין מסוכה לסוכה…
וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה…
הסיפור מספר על אדם שבשגרה יש לו שני בתים, בית בטבריה ובית בציפורי. הדוגמה הזו היא כל שנדרש כדי להבין את עמדת חכמים. לא תמיד יש לנו בית אחד. לא תמיד יש לנו זהות אחת שלמה והרמונית. כמעט הייתי אומרת תמיד לא… הבית שבו אנחנו גרים אינו בהכרח הבית עליו אנו חולמים ולעיתים קרובות הוא שונה מהבית אליו אנחנו מתגעגעים. הבית בשבילי אינו בהכרח אותו בית עבור ילדיי על אף שאנחנו גרים במבנה אחד. ומהו הבית האמיתי, עם "יד על הלב" בשביל המכור לעבודתו? מה עם מי שלוקח ברצינות את הביטוי "ממית עצמו באהלה של תורה", איפה הבית שלו?
עמדתו של רבי אליעזר מקבעת את המושג בית. לעיתים, כמו במקרה של האפוטרופוס של אגריפס, באופן מלאכותי. דווקא עמדת חכמים מכריחה אותנו לשאול איפה הבית שלי? מה עושה לי בית? כמה בתים יש לי?
(להרחבה בנושא הביתיות, בסוכות ובכלל במאמר שמחת תורה ושלום בית)
