בפרשת השבוע אנחנו מתחילים לקרוא על מכות מצרים, שכידוע הראשונה מתוכן היא מכת דם. מדרש הגדול (קובץ מדרשים תימני בעריכת הרב דוד בן עמרם עדני, תימן, המאה ה-14) שמשמר מדרשים קדומים רבים שואל (מדרש הגדול, שמות ז' י"ז):
מפני מה לקה נילוס תחילה?
והוא עונה על כך שלוש תשובות:
לפי שהיו פרעה ועבדיו משתחוים לנילוס נהר, ומקטרין לו ומזבחין לו… לפיכך אמר הקב"ה למשה הך הנילוס ויהפך הוא ומימי מצרים לדם ויהא ריחן כנבלה ויהיה למצרים ולפרעה בושה גדולה שלקה אלהיהן תחלה.
דבר אחר: מפני מה לקה נילוס נהר תחלה? שלא יאמרו אלהינו כעס עלינו. מפני מה הביא עליהן מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים… לפיכך דן את המים אשר ביאר.
דבר אחר: לפי שמנעו בנות ישראל מלטבול, כדי למעטם מפריה ורביה, לפיכך לקה היאר.
המדרש מכיר את המצרים, ובעצם גם אותנו וכל חברה אנושית באשר היא. הוא יודע שכשמתרגשת על חברה צרה כלשהי, יהיו תמיד שלוש תגובות שמנסות לספק הסבר לצרה:
תגובת אנשי הדת היא – משום שלא היינו דתיים מספיק. לו היינו עובדים את הנילוס (או כל אל אחר או להבדיל את ה') כראוי, הצרה הזו לא היתה קורית. המדרש מספר לנו שהתגובה הרואה בצרה כשלון דתי כרוכה בבושה עמוקה – "ויהיה למצרים ולפרעה בושה גדולה שלקה אלהיהן תחלה" שכן הצרה משקפת כישלון ערכי. במקרה הטוב מיטב אמונתנו, מיטב נסיוננו להיות קדושים וטובים נכשל. אנו מתגלים ככלי ריק. במקרה הפחות טוב, אלהינו, שהוא האידיאה העליונה ביותר שלנו התגלה ככלי ריק שאינו מסוגל להגן עלינו. לכן, בגישה הדתית, כל צרה היא קריאת תיגר על האל ועל זהותנו, וממילא כרוכה בבושה.
תגובת אנשי המוסר היא – משום שלא היינו מוסריים מספיק. אלהי המוסר תמיד נושף בעורפנו. כל חברה אנושית באשר היא נושאת על גבה עוולות כבדים. אנשי המוסר תמיד יבינו את המכות כתוצאה של העוול החברתי. במקרה של מצרים העוול הנראה לעין הוא השלכת התינוקות ליאור.
תגובת אנשי המדע היא – חקירה. ניסיון להבין מהן הסיבות המדעיות, בין מתחום מדעי החברה ובין מתחום מדעי הטבע, שבגללן מתרחשת הצרה. במקרה של מצרים יבהירו הסוציולוגים או חוקרי מדעי המדינה כי האויב הישראלי פתח במלחמה על היאור כנקמה על ההגבלות הפוליטיות והדתיות שהטילו המצרים על בני ישראל באמצעות איסור הטבילה ביאור.
המדרש מצדיק את כל התגובות, אבל גם מערער את כולן. המילים החשובות ביותר במדרש הן "דבר אחר". כשנדמה לנו שיש הסבר אחד, כדאי שנשים לב שיש גם הסבר אחר, לא פחות טוב…
המדרש הופך את העמדה הדתית של מצרים למגוחכת, שכן בהכאת הנילוס מוגחכת האמונה הדתית המצרית. המדרש לכאורה מתקף את התגובה המוסרית והמדעית, אבל הוא גם מגחיך אותן בכך שהן מניחות את המבוקש. הרי היינו יכולים למצוא הסבר מוסרי ומדעי לכל דרך בה היו מתחילות מכות מצרים.
המדרש צוחק על המצרים, אבל הוא בעצם צוחק על כולנו… המדרש מבקש מאיתנו להשתמש בכל מכה שנוחתת עלינו ככלי לערעור העמדות האוטומטיות שלנו – כלי לערעור הנחות היסוד שבאמצעותן אנחנו מפרשים את המציאות.