דילמה נפוצה ובסיסית שהשפיעה על תורת המשחקים אומרת בערך כך: שטן מרושע וכל יכול אסר את רומיאו ויוליה, יצירי רוחו המפורסמים של שייקספיר, ושם כל אחד מהם בתא נידונים למוות. הם אינם יכולים לראות או לשמוע זה את זו, וודאי שלא לדבר, אפילו לא להיפרד. כל אחד מהם אזוק לכיסא חשמלי, האלקטרודות מוצמדות, והשטן אומר להם שעוד 60 דקות בדיוק זרם חשמלי ממית ישטוף את שניהם. אבל לצדו של כל אחד מהם יש כפתור. הראשון שילחץ או תלחץ על הכפתור ימות מיד, עוד טרם חלוף השעה שנותרה, אבל רעהו יינצל וישוחרר. אם רומיאו ויוליה אוהבים כמו באגדה, כל אחד מהם ינסה ללחוץ על הכפתור במהירות המרבית, כדי להציל את משנהו. הראשון שיצליח ימות מוות הרואי ורומנטי להפליא. אבל מה קורה אם רומיאו ויוליה הם זוג קצת פחות מושלם? מה קורה אם רצונם לחיות חזק מאהבתם?

"אם רומיאו ילחץ קודם, אני אנצל." חושבת יוליה, "אולי הוא מתלבט וכבר ילחץ על הכפתור ויציל אותי?" היא ממתינה.

רומיאו כמובן חושב אותו דבר ומנסה להאמין באהבתה של יוליה. הדקות חולפות, השעון מתקתק. מה הם יעשו דקה לפני הסוף? שניה לפני הסוף? האם ייתכן שהם ימתינו עד שהם יפספסו את שבריר השנייה האחרון? שאכן כמו במחזה השייקספירי הם ימותו שניהם יחד, אבל למרבה הטרגדיה לא מוות הרואי ורומנטי, אלא מוות אגואיסטי שנבע מכך שאיש מהם לא היה מסוגל להקריב עצמו למען זולתו?

סוג הדילמות הללו כל כך נפוץ, שהכינוי הפילוסופי שלהן בתורת האתיקה הוא "תיבת בעיה". הגמרא במסכת בבא מציעא (ס"ב א') מציגה בעיה מאותו ז'אנר:

שניים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים (=מימיה). אם שותין שניהם – מתים. ואם שותה אחד מהן מגיע למקום יישוב.

ממש כמו אצל רומיאו ויוליה השאלה היא האם למות יחד או ללחוץ על הכפתור – במקרה הזה פיית המימיה, ואם כן, האם להציל את עצמי? את הזולת? את מי להקריב? אבל באורח אופייני לפער בין החשיבה התלמודית לזו של תורת המשחקים, המצב אינו לגמרי זהה. אין שטן שאחראי על הסיטואציה, ולא כל גורם עליון, דמוני או לא. שני אנשים נקלעו לבעיה כי לא לקחו איתם מספיק מים. הבדל נוסף מהסיפור של רומיאו ויוליה הוא שההחלטה של שני ההולכים בדרך אינה זהה ואינה מושפעת זה מזה כלל. הדילמה בנויה כך שחסר המים אינו יכול להשפיע על הבחירה והגמרא כלל אינה מתעניינת בו. כל האחריות מוטלת על בעל המים, והוא זה שצריך להכריע בה לבדו.

לכל תרבות "תיבות בעיה" – דילמות מוסריות היפותטיות המאפיינות אותה. לבני שבט הפאפו שבדהומיי באמריקה הדרומית ישנה דילמה שמנוסחת כך: אדם חוצה נהר עם אשתו ואמו כשבידו רובה. לפתע עוברת מולו ג'ירפה והוא מכוון אליה את רובהו. אלא שאז מסתבר שזו ג'ירפה קסומה. הג'ירפה מודיעה לצייד שאם יירה בה אשתו תמות אולם אם לא יירה בה אמו תמות. מה עליו לעשות? 

בניגוד לדילמה התלמודית שכלל לא מתעניינת בשאלה מיהו ההולך עם בעל המים, מלוא הדילמה של הצייד הפאפואי נטועה במערכת הקשרים האנושית שבין הצייד לדמויות האחרות. בחירתו של ההלך התלמודי היא שאלה מוסרית "אובייקטיבית". בחירתו של הצייד הפאפואי נטועה כולה במערך קשריו המשפחתיים ותיעדוף המחויבויות שביניהם. לכל תרבות האופן בו היא מציגה את הדילמות שלה. לכל תרבות שאלות המפתח המוסריות, והנחות היסוד הכלולות בהן על פי אופייה.

נחזור לרומיאו ויוליה – תורת המשחקים מתעניינת מאוד בשאלה מה קורה אם לא רק רומיאו ויוליה יושבים בכלאו המאיים של השטן. מה קורה אם בכלא הזה יש עשרות, או מאות או אלפי חדרים? תוך 60 דקות כולם ימותו, אבל אם אחד יקריב את עצמו כולם יינצלו. נניח שאנחנו אזוקים לכיסא החשמלי, מסביבנו אלפי אנשים חסרי שם ופנים, האם נקריב את עצמנו למענם? האם נלחץ על הכפתור שיציל את כולם?

מה קורה אם יש בידינו כפתור אחד שיכול לחשמל את כולם למוות ולצידו כפתור אחר שיכול להעביר בכולם זרמי עונג? זו בדיוק התמונה שמציגה הגמרא (קידושין, מ' ב'). גמרא שבזכות הרמב"ם הפכה למוקד תפיסת התשובה של העולם היהודי:

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.

הגמרא שואלת האם נלחץ על הכפתור. האם נעשה, כל יום מחדש, את המעשה הטוב שיציל את העולם כולו? ואולי חלילה נלחץ על הכפתור שיוביל את כולנו לאבדון? אבל בסיס התפיסה המוסרית של הגמרא עוקר את הדילמה. בניגוד לדילמה השייקספירית (שהיא אמריקאית במקורה), הגמרא אינה מבקשת רומיאו ויוליה שייבחנו על הקרבתם העצמית. הגמרא מאמינה שהאינטרס הפרטי והכללי הם זהים. המעשה הטוב הוא הכפתור להצלה הפרטית של העושה ושל כל העולם יחד אתו, כפי שהמעשה הרע מוליך את כולנו לאבדון. בניגוד לתורת המשחקים הגמרא מציגה עולם מוסרי שאין בו מנצח ומפסיד. כולנו באותה סירה, אבל כל מעשה משפיע.

זו תודעת יום הכיפורים שהגמרא מבקשת מאיתנו. היא רוצה שנדמיין את עצמנו מחוברים זה לזו. משפיעים ומושפעים. לא בדילמה שאין לה פתרון אלא מתוך אינטרס משותף. למעשה, לפי התיאולוגיה של הגמרא, "דילמות תיבה" אמנם לעיתים קורות במציאות, אבל כתפיסת עולם הן שקריות. לדעתה, האינטרס העמוק של העולם כולו, הטוב של העולם כולו, הוא אחד. משום שהאל הוא אחד, ולכן טובתנו תלויה זו בזה.

הגמרא מבקשת מאיתנו שנחשוב אילו כפתורים אנחנו מפעילים. היא מבקשת מאיתנו להתחייב ללחוץ על עוד כפתור של טוב. להימנע מכפתור של רוע והרס. היא מבקשת עוד כפתור אחד שיכריע אותנו ואת כל העולם עמנו לכף זכות.

בברכת שנה של כף זכות.