בשם אומרם

פרשת השבוע עיטור - זיוה אופק לוגו

בשם אומרם

הגנה

 

לכבוד ראש חודש ניסן קוראים תמיד את "פרשת החדש", המתארת כיצד מראש החודש הראשון (ניסן) התחילו בני ישראל להתכונן ליציאת מצרים. כבר בראש חודש הם נטלו שה על מנת לשחוט אותו שבועיים אחרי, בערב ליל יציאת מצרים, הוא ערב מכת בכורות. וכך מסבירה התורה (שמות י"ב פס' ז' י"ד):

וְלָקְחוּ מִן הַדָּם (של השה), וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ (את השה) בָּהֶם… וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם, וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם, וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם. וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

משחית עובר בכל ארץ מצרים. פחד גדול חודר את כל חדרי הבטן. כיצד מתגוננים בפני המשחית? התורה אומרת שמורחים דם על מזוזות הבית. על כך אומר המדרש התנאי מכילתא דבי רבי ישמעאל:

"וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף" – מבפנים.
אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ?

תלמוד לומר "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם", הנראה לי ולא הנראה לאחרים. דברי רבי שמעון.

רבי נתן אומר: מבפנים.  
אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ?
תלמוד לומר: "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת", לכם לאות ולא לאחרים לאות.

רבי יצחק אומר:  לעולם מבחוץ. כדי שיהו המצרים רואין ומעיהן מתחתכין.

השאלה הטכנית ששואל המדרש היא איפה מרחו את הדם? בצד החיצוני של הבית, מחוץ לדלת, או בצד הפנימי, כך שלא ניתן לראות אותו מבחוץ כשהדלת סגורה? השאלה המהותית ששואל המדרש היא כיצד מגינה מריחת הדם על המשקוף? על כך חולקים התנאים. רבי שמעון (בר יוחאי) סבור כדרכו שההגנה היא מה'. תחושת מוגנות מושגת באמצעות אמונה. הדם הוא סימן לאמונה. אמונה היא ככל הנראה הכלי האנושי החשוב ביותר מפני חרדה. רבי נתן לעומתו סבור שהדם הוא סימן המבקש לעורר אותנו. הוא אות עבורנו. אנו צריכים לעשות דברים. להיות ב-doing. גם אם העשייה היא הסתגרות בבתים. עלינו להמשיך בהם באורח חיינו. לאכול את השה. אנו צריכים לסמן לעצמנו כי יש משחית בחוץ ומוטל עלינו לעשות ככל יכולתנו להתמודד עימו. רבי יצחק סבור כמו רבי שמעון שהדם צריך להיות בחוץ. אבל מטעם אחר: שהמצרים יראו ויפחדו מאוד מאוד. "יתחתכו בני מעיהן", פירושו בעברית שלנו "ימותו מפחד". רבי יצחק סבור שעלינו ליצור הרתעה.

בימים של תחושת חוסר מוגנות אני מרגישה שהמדרש מדבר עלינו ממש כפשוטו, שהוא שואל אותנו כיצד אנו מתמודדים עם חששות כבדים? שהוא מציע לנו מספר דרכים.

מתפללת שלא יהיה בנו נגף למשחית.

 

שבת של שלום ובטחון.