אינספור מבחנים מנהיגותיים עובר משה מסוף פרשת בלק עד פרשת פנחס. כולם רודפים זה את זה עד כדי חוסר נשימה. הקנאות של פנחס היא בהכרח קריאת תיגר על מערכת המשפט והמנהיגות של משה. מגיפה בה מתים 24,000 איש. מלחמה מול מדין. מפקד אוכלוסין (ללא מיחשוב) ופרשת בנות צלופחד שהיא קריאת תיגר על מערכת המשפט של משה ועל המיסוד השבטי כאחד. אחרי כל התלאות הללו קורא ה' למשה אל הר העברים, לראות ממנו את הארץ המובטחת ולהזכיר לו כי מותו קרב. על ההר מבקש משה רק דבר אחד (במדבר כ"ז ט"ו-י"ז):

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם – וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.

על הפסוק הזה אומר המדרש (במדבר רבה כ"א ב'):

הלכה, אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם חכם הרזים.
כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו…
תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתה –  
אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך, דעתן של כל אחד ואחד.
ואין דעתן של בניך דומין זה לזה. 
וכשאני מסתלק מהן, 
בבקשה ממך
מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו. 
שנאמר "יִפְקֹד ה'" – הרוח אינו אומר, אלא "הָרוּחֹת".

המדרש נראה תמוה, וההלכה המובאת בו עוד תמוהה ממנו. ראשית, מה הקשר בין הברכה על ראיית ציבור גדול, לבקשתו של משה שאלהים ימנה לעם ישראל מנהיג? שנית, מדוע לברך על התקהלות המונית דווקא "חכם הרזים"? מה הקשר בין התקהלות לבין סודות או רזים?

את המדרש הזה פירש לי ג'ונתן היידט, פסיכולוג חברתי, יהודי אמריקאי, שחוקר פסיכולוגיה של המוסר. היידט מתעניין במיוחד בקרע הפוליטי האמריקאי בין ימנים (שמרנים, רפובליקאים) לשמאלנים (פרוגרסיבים, ליברלים, דמוקרטים). למעשה הוא מנסה להסביר את הקרע בין שמרנים לליברלים בכל העולם המערבי. היידט טוען, ממש כמו המדרש שלנו, שהדבר המוזר והניסי בעולם הוא ההתקהלות האנושית. אין שום יצור אחר בעולם שמסוגל לבסס מבנים חברתיים של אלפי, מיליוני, ובעידן הגלובלי אפילו מיליארדי פרטים, כשהמבנה אינו מבוסס על יחסי שארות משפחתיים אלא על הסכמות תרבותיות פוליטיות. ההתקהלות האנושית היא אכן חכמה שהיא סוד גדול. "חכם הרזים". כמו המדרש שלנו היידט מסביר שהקושי הגדול נעוץ בכך שדעותיהם של בני אדם שונות זו מזו. אבל כפסיכולוג הוא מנסה להבין ולאפיין את השונות הזו.

היידט מגיע למסקנה שלבני אדם באופן מולד יש שישה סוגים של "אינסטינקטים" או "רגישויות" מוסריות: חמלה, חירות, הוגנות (הדדיות וצדק), נאמנות, סמכות וקדושה. אלא שאנשים שונים, תרבויות שונות ובעיקר קבוצות פוליטיות שונות לא בהכרח מפתחים את מלוא הרגישויות הללו ובוודאי שהם אינם נותנים להם משקל שווה. מי שגדל על ג'ון לנון כנביא יהיה סבור שחירות ואולי גם חמלה הם הערכים החשובים בעולם. פעמים רבות הוא בכלל לא יבין מדוע נאמנות סמכות וקדושה הם ערכים בכלל. מי שגדל במאה שערים יטה לראות בסמכות ובקדושה ערכים מובילים ומי שמזדהה כקיבוצניק יטה לחשוב שהוגנות היא הערך החשוב ביותר. היידט טוען שליברלים אמריקנים מפתחים רק את 3 סוגי האינטואיציות המוסריות הראשונות (לפחות באופן מודע) ואילו דווקא שמרנים אמריקנים נוטים להתבסס על כל שש האינטואיציות. לכן לדעתו שמרנים מבינים ליברלים טוב יותר ממה שליברלים מבינים שמרנים. היידט עומד על כך שאנחנו איננו מסוגלים להתייחס לשאלות מוסריות באורח רציונלי ואובייקטיבי, אפילו אם אנו שמרנים בעלי שש הרגישויות. לכן ניטה לראות רק את האיומים המוסריים על אותן רגישויות שפיתחנו ביותר וגם ניטה לענות עליהם על פי העדיפויות הללו. בנוסף, טוען היידט כי כל שש הרגישויות הללו נדרשות, או לפחות נדרשו מבחינה אבולוציונית, כדי להעמיד את התרבות האנושית. (עוד על מאבקים בין שמרנים לליברלים במאמר בנות צלופחד והפוליטיקה האמריקאית).

****

המדרש מעמיד את התמיהה לגבי יכולת ההתקהלות האנושית כציר להבנת הפוליטיקה האנושית. הוא מזהה ממש כמו היידט את השונות האנושית ואת העובדה שאין דרך רציונלית לגשר על השונות הזו. בכל זאת, על מנת ליצור את ההתקהלות האנושית חייבת להיות הנהגה, דהיינו מיסוד פוליטי שיצליח לגשר בין הדעות שאינן ניתנות לגישור. כמו היידט מבין המדרש שהמציאות וההישרדות של המוני אוכלוסין שפועלים בשיתוף פעולה מחייבת אבולוציונית את כל הדעות הללו. לפי המדרש משה פונה אל אלהים במילים כל כך חריגות ורוויות פאתוס "יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר" משום שהוא הולך לבקש ממנו הנהגה שהיא בלתי אפשרית – הנהגה שתכיל את כל הדעות השונות. ובכל זאת, ההנהגה הזו היא אפשרית והכרחית: ההוכחה לכך היא התרבות האנושית עצמה. העובדה שאנו רואים כינוסים אנושיים והתקהלויות אנושיות עצומות מימדים. ערים, מדינות, חברות בינ"ל, שדות תעופה, רשתות חברתיות.

המדרש מסביר שמשה פונה לחכם הרזים. לדעת המדרש ההתקהלות והקהילתיות האנושית היא נס. אנו חייבים לברך עליו ולהכיר בו ככל נס. יותר מזה, אנו יכולים לגלות אופטימיות כלפי התרבות האנושית ובפרט כלפי הפוליטיקה האנושית רק משום שההתקהלות שלנו אכן קיימת.

שבת של שלום, קהילתיות ורגישות מוסרית.