בפרשת תולדות התורה מתארת לנו את הצלחתו הכלכלית של יצחק. הוא חופר בארות, הוא זורע שדות, הוא מצליח להתעשר מאוד. עד שהתורה מסכמת את מפעלו הכלכלי במילים (בראשית כ"ו י"ג):

וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד.

על הפסוק הזה מעיר המדרש (בראשית רבה ס"ד ז'):

אמר רבי חנין: עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך.

רבי חנין צוחק עלינו.

רבי חנין אומר: עבור יצחק, הגדולה היא פריה של עבודה קשה. הוא חרש וזרע והצליח. עבורנו הגדולה היא סלבריטאות. אנו נוטים לנהות אחרי גללים ובלבד שהם גלליו של סלב.

בד"כ אנחנו בזים לסלבריטאות. נדמה לנו שזו תופעה שמתאימה לאחרים. אולי לאנשים מאוד לא משכילים. אולי לדתיים קיצוניים או לחברי כתות ביחס למנהיגיהם. אנחנו בטוחים שאנחנו מבחינים תמיד בין כסף וזהב לגללים.

האמנם?

שבת של שלום וענוה.