בפרשת משפטים, מיד לאחר מתן תורה, מסופר שמשה לוקח את "ספר הברית" וקורא באוזני העם (שמות כ"ד ז'):

 וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם.

המכילתא דרבי ישמעאל (י״ט י׳ ב׳) שואלת מה הוקרא באוזני העם:

"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם". אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם…

רבי ישמעאל אומר: בתחלת הענין מה הוא אומר (ויקרא כה א'-ג')?

"(וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר…) וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' – שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" וגו', שמטים ויובלות…

אמרו: מקבלין אנו עלינו.

בפרשת בהר טוענת התורה שמה שניתן לנו בהר סיני אלו דיני השמיטה והיובל – התוכנית הכלכלית של המקרא. רבי ישמעאל טוען שבמדרש רדיקלי שעיקר הברית בין ה' לישראל מבוססת על ערך אחד –כלכלת צדק. (עוד על המדרש הזה ראו במאמר מה קיבלנו בסיני? בנוסף, המדרש הזה הוא אחד מסידרה של מדרשים המנסים לכונן את היהדות על ערך מרכזי אחד. וראו בגמרא, מכות כ"ד א', וכן במאמר "שיגרה זה רע" בפרשת ויקרא)

המדרש מזמין אותנו לחשוב, מהו הערך המרכזי בעינינו. מה קיבל וקיבלה כל אחד ואחת מאיתנו בסיני?

שבת של שלום ומשמעות.