להפטרת פרשת במדבר קוראים את הושע פרק ב' (פס' א'-כ"ב). לפי ספר הושע הוא מנבא בתקופת מלכותו של ירבעם בן יואש מלך ישראל, שעלה לשלטון בשנת 784 לפה"ס. עיקר נבואתו של הושע בכלל ובהפטרה בפרט היא מאבק שוצף ומלא חרון כנגד עבודת הבעלים (פס' י'-י"ט): 

…וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל…  וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר תַּקְטִיר לָהֶם… וְאֹתִי שָׁכְחָה…

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', תִּקְרְאִי אִישִׁי, וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם.

אלא ש-80 שנה לפני ירבעם בן יואש, כשיהוא מלך ישראל עולה לשלטון בשנת 842 לפני הספירה, המהפכה הראשונה שהוא עושה היא הכרתת כל עובדי הבעל. עד האחרון שבהם! (מלכים ב' י' י"ח-כ"ח):

וַיִּקְבֹּץ יֵהוּא אֶת כָּל הָעָם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט, יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה!

וְעַתָּה כָל נְבִיאֵי הַבַּעַל כָּל עֹבְדָיו וְכָל כֹּהֲנָיו קִרְאוּ אֵלַי. אִישׁ אַל יִפָּקֵד [=יעדר. מלשון נפקדות]! כִּי זֶבַח גָּדוֹל לִי לַבַּעַל. כֹּל אֲשֶׁר יִפָּקֵד לֹא יִחְיֶה. 

וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה )=במרמה, כמו טענת עשיו כלפי יעקב "ויעקבני זה פעמיים"(, לְמַעַן הַאֲבִיד אֶת עֹבְדֵי הַבָּעַל.  וַיֹּאמֶר יֵהוּא, קַדְּשׁוּ עֲצָרָה (= קבעו חג) לַבַּעַל וַיִּקְרָאוּ. וַיִּשְׁלַח יֵהוּא בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ כָּל עֹבְדֵי הַבַּעַל, וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָא … וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל. 

80 שנה אחרי שכל עובדי הבעל הוכרתו (דילגתי על התיאור הפלסטי האכזרי) יש צורך בנבואת חורבן כי ישראל פשוט שכחה את ה' מרוב עבודה לבעל. סיפורים כאלה מזכירים לי את מצבת פרעה מרנפתח (סוף המאה ה13 לפני הספירה) שמתפאר במסע מלחמתו ונצחונותיו:

ישראל הושם אין זרע לו.

לכל החולמים על מיגור של דת, אמונה או עם מסתבר שפתרונות סופיים לעולם אינם סופיים.

שבת של שלום ופתרונות.