בהפטרה לפרשת מסעי קובל ירמיהו (ב', י"ג):

כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי.

מפשט ההפטרה לא ברור לאיזה "שתיים" הוא מתכוון, שכן לאורך כל הפרק מתואר חטא אחד בלבד, החטא של עבודה זרה. התלמוד הבבלי (תענית ה' א'-ב') מפרש:

כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי. תרתין הוא דהוו?! (שתיים הם עשו?!)…
אמר רבי יוחנן: אחת שהיא שקולה כשתים.
ומאי ניהו? (ומה היא?) – עבודה זרה!

לדעת רבי יוחנן ירמיהו קורא לחטא עבודה זרה "שתים" וכוונתו לחטא כפול בחומרתו. אבל הירושלמי מפרש (סכה ה' ה') כך:

אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי.
וכי שתים רעות עשה עמי?!
הא וותרא (יותר) מאלף!

המדרש מבוסס על פרק ח' ביחזקאל. בפרק זה מוביל אלוהים את יחזקאל למסע נבואי בו הוא מראה לו את תועבות העם בעובדם עבודה זרה. המראה המזעזע ביותר בפרק מופיע בפס' ט"ז: 

וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ.

ממש בתוך חצר המקדש מפנים האנשים את אחוריהם למקדש ומשתחווים לשמש. המשנה (סכה פ"ה מ"ד) מתארת כיצד בחצר המקדש, בדיוק באותו המקום שמתאר יחזקאל, ערכו הכוהנים תיקון לאותה זוועה בחגיגות שמחת בית השואבה:

הפכו (הכהנים) פניהן למערב ואמרו:
אבותינו היו במקום הזה,
אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה
והמה משתחוים קדמה לשמש.
ואנו, ליה עינינו.

אנחנו משתחווים למקדש. בניגוד לאבותינו שהשתחוו לשמש.

בעוד שלפי המשנה הפסקנו להשתחוות לשמש, ואנו משתחווים להיכל, התלמוד הירושלמי אינו מקבל את התיקון לכאורה. לטענתו אנחנו משתחווים גם להיכל וגם לשמש. היסטורית ייתכן שהתלמוד צדק. ככל הנראה, בימי בית שני, בעיקר במקדש ההרודיאני, נערך גם פולחן שמש ברוח הלניסטית לצד הפולחן המסורתי לה'. סביר שהדלקת הנרות בחנוכה וארבעת המינים בסוכות הם שרידים מאותה תקופה ורוחה של עבודת מקדש זו משפיעה עלינו עד היום. אלא שהתלמוד אינו טוען רק טענה היסטורית. לצורך טענה היסטורית התלמוד אינו זקוק לנבואת ירמיהו "שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי".

רבי אבא בר כהנא טוען (גם) טענה פרשנית על נבואת ירמיהו, והטענה שלו מפחידה בעיני. לטעמו החטא הוא שניסינו לאחוז בשתי אידיאולוגיות דתיות בו זמנית. לגישתו של רבי אבא גם ההשתחוויה להיכל ה' היא אחת משתי הרעות. במדרש הרדיקלי שלו עבודת ה' ועבודה זרה לגמרי שקולות זו לזו. משום שלא ניתן לנחול מקום ללא אתוס משותף. לדעת רבי אבא אם מישהו חושב שההשתחוויה שלו לה' תציל אותנו מגלות הוא לא מבין שעבודת ה' שלו רעה וחטאה בדיוק כמו עבודה זרה כי היא מייצרת אתוס מפוצל בדיוק באותה מידה. (אני מניחה שרבי אבא היה חושב שזה נכון גם אם הדת שלנו היא דמוקרטיה). אי אפשר למנוע גלות עם אתוס מפוצל גם כשהאתוס שלך הוא האמת הדתית בהתגלמותה – עבודת האל בכבודו ובעצמו בבית שכינתו. כיוון שהדברים נראים רלוונטיים מתמיד אחתום בתפילה שהאלוהים הָרֹעֶה אותנו מעודנו הוא יברך את נערינו ונערותינו.

שבת של שלום ואתוס משותף.