פוקו, סקסמניאקיות, תורה ומשכן
פרשת במדבר שנקראת תמיד לפני חג מתן תורה פותחת כידוע בספירת עם ישראל. (במדבר א' א'-ג'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד… שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל. תוצאת הספירה היא 603,550 איש לא כולל בני […]
על שירה והגירה
רוב ההיסטוריה היהודית, כשאנשים חלמו על שיבת ציון, הם חלמו על עליה וגאולה, אבל באותם חלקים קטנים מההיסטוריה, כשאנשים הגשימו את שיבת ציון הם נתקלו בטלטלת ההגירה. פרשת בהר-בחקתיי היא ברית הכנה לכניסה לארץ ישראל, היא שיבת ציון הראשונה. פתיחתה של הברית היא מצוות השמיטה, כמאמר הכתוב (ויקרא כ"ה ב'-ד'): כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ […]
אסקפיזם לידות ומחלות
בפרשת תזריע אנו נתקלים בקרבן חדש המכונה "קרבן היולדת" – כל אשה צריכה להביא קרבן לאחר לידתה ובלשון התורה (ויקרא י"ב ב-ז'): אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה…(טמאה שבוע או שבועיים לפי מין היילוד ואז יש לה תקופת "ימי טהרה" של חודש-חודשיים) וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ… תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל […]
סופי הדרכים המה רק געגוע
כל השבוע אני לומדת וכל השבוע הם כמעט חוזרים. ואני מיטלטלת אובדת, בין תקווה לקולות השברים. בהקדשה – לכל האמהות (ובכללן כל הקרובים והאוהבים) שגעגועיהן מלבנים את ליבן, הופכים אותו לפלדה מזהירה, ובד בבד מאיימים להופכו לאפר – אני מבקשת לעיין במבטה של אמו של משה ברך הנולד (שמות ב', ב'-ג'): וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן […]
היכן היא טובתו של זה?!
בפרשת כי תצא מצווה התורה (דברים כ"ב ו'-ז'): כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ, בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ, אֶפְרחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים – לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. המצווה הזו פתחה תיבת פנדורה שלא מצליחה […]
גבולות הפלורליזם שלנו
משה מתקשה בהנהגת העם לבדו, ולכן בפעם הראשונה בהיסטוריה של עם ישראל, בפרשת בהעלותך, מתמנה הנהגה לעם (במדבר י"א, ט"ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו… על הפס' הזה אומר הרמב"ן: …וצוה המספר הזה בשופטי ישראל כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו […]
על חומרנות ואידיאולוגיה
אנחנו נוטים להעלות על נס את חיי הרוח ולבוז לחיי החומר (אבל לרדוף אחר החומר ולהתעצל באשר לחיי הרוח…). כבר זמן רב אני חושדת שראוי היה שהיחס יהיה הפוך… שנעריץ את האינטרס החומרי שביסודו הוא גורם מאחד ומגשר שמחייב אנשים לשיתוף פעולה, לעריכת מו"מ ולמציאת אינטרסים משותפים. ונבוז לאינטרס האידיאולוגי שביסודו הוא מפלג בין אנשים […]
להיות אנחנו
שוב ושוב חוזר בספר ויקרא בכלל ובפרשת קדושים בפרט הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". אלא שבין הלכותיה של הפרשה, בין האיסור לשרוף את הילדים שלנו (למולך) ובכלל לפנות אל אובות וידעונים לאיסור לקלל את ההורים שלנו מופיע הציווי בלשון כפולה "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים". על הכפילות הזו אומר רבי אבין (ויקרא רבה כ"ד ח'): רבי אבין אמר: משל למלך […]
ביתיות וחירות
פרשת משפטים נפתחת במילים (שמות כ"א, א'): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. הביטוי "אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" הוא ייחודי. רש"י מפרש אותו: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה שתיים או שלוש פעמים… (אלא) כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם. הרמב"ן מפרש באורח הפוך: אמר להם משה: הנה נתתי […]
האתוס של ספר שמות
לכל יצירה אמנותית ולכל תרבות בכללותה יש אתוסים מכוננים. ספר שמות הוא ספר – יצירה ספרותית, אבל הוא עוסק בכינונה של התרבות שלנו, תרבות שמתחילה בספר הזה מחדש. בספר שמות הופכים בני יעקב לעם ישראל לראשונה. ה' י-ה-ו-ה מתגלה לעולם לראשונה. בהתאמה, הספר מתאר את כינונה של תרבות חדשה המבוססת על יציאה מעבדות לחירות וקבלת […]