אין מואבים אין פיגועים – יחסי ישראל ומואב – חלק ג'
לחלק ב' לחלק א' בפרקים הקודמים תיארנו את היחסים העגומים בין ישראל למואב עד למאה ה-9 לפנה"ס. במאות השנים עד לחורבן בית המקדש הראשון ממשיכים המואבים להיות אויבים מרים של ישראל. כך למשל מנבא צפניה במאה ה-7 לפנה"ס, בתקופת ממלכת יאשיהו (צפניה ב' ט'-י'): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם […]
נפט וקדושה – סיפור לחנוכה
ספרי המקבים מספרים את סיפור המרד החשמונאי, מנקודת המבט החשמונאית. אגב כך אנו שומעים על אתוסים שאנחנו לא מכירים ממקומות אחרים וכמעט נעלמו מההיסטוריה שלנו. בתחילת ספר מקבים ב', שנכתב במקורו יוונית, מצוטטת איגרת מיהודי ישראל ליהודי מצרים. מטרת האיגרת היא לשכנע את יהודי התפוצות לחגוג את חג החנוכה, וכך מתארת האיגרת את השתלשלות הקדושה […]
פורענות או תשובה
בפרשת וילך מגלה אלהים למשה מה יקרה לאחר מותו (דברים ל"א ט"ו-י"ז): וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל, בְּעַמּוּד עָנָן… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה, וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ… וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא, וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. העם יזנה אחרי אלהים אחרים ויקבל את […]
משפט וחורבן
לקראת ט' באב אנחנו מסיימים את שלושת השבועות בהן קוראים הפטרות "פורענות" (שבועות המכונים "תלתא דפורענותא" = שלש של פורענויות) – נבואות זעם וחורבן. אלא שהנביאים מלאים במאות נבואות כאלו, לכן עולה שאלת הבחירה. מה משמעות הבחירה דווקא בשלוש הנבואות הללו. איזה סיפור הן מספרות כסדרה המסופרת לנו שבוע אחר שבוע? בשבוע הראשון קראנו […]
באיזה "איכה" אנחנו
הקריאה בספר דברים תמיד מתחילה בשבוע שחל בו ט' באב. תמיד חשבתי שאמוראי בבל קבעו זאת כך, כדי שההתחלה המתחדשת תתערב עם החורבן הישן. שלא נחווה את זה מבלי זו. מדרש רבה על מגילת איכה פותח בדיוק בעירוב הזה ומתייחס לתיאורו של משה כיצד יצר הנהגה עוד בתחילת המסע במדבר. כשהיה צריך להתמודד עם הריבוי המבורך […]
כי שתים רעות עשה עמי
בהפטרה לפרשת מסעי קובל ירמיהו (ב', י"ג): כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי. מפשט ההפטרה לא ברור לאיזה "שתיים" הוא מתכוון, שכן לאורך כל הפרק מתואר חטא אחד בלבד, החטא של עבודה זרה. התלמוד הבבלי (תענית ה' א'-ב') מפרש: כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי. תרתין הוא דהוו?! (שתיים הם עשו?!)… אמר רבי יוחנן: אחת שהיא שקולה כשתים. […]
דתיות "בלעמית"
לאורך כל פרשת בלק, מתחילתה ועד סופה מוצג בלעם כאחד האנשים הדתיים ביותר בכל המקרא. החל מפגישתו הראשונה עם עבדי בלק הוא מודיע (במדבר כ"ב ח'): וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי. כששליחי בלק חוזרים אליו ומתחננים לעזרתו בהבטחות מלכותיות חוזר ומסביר בלעם (שם י"ח): אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא […]
על אמונה ומוסר
פרשת בלק למעשה עוסקת בבלעם. אנחנו פוגשים את המעלה העליונה ביותר של אדם – מי שזוכה להתגלות אלהית, כמאמר הכתוב (דברים י"ח ט"ו): נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. התוכנית המקורית של התורה היתה שנונהג באמצעות נביאים. הרמב"ם כותב בהרחבה על הנביא (מורה נבוכים חלק שני פרק ל"ב, בתרגום אבן תיבון): דעות […]
מסורת של צדק חברתי
ספר ויקרא הוא "תורת כהנים" מעורר פעמים רבות אי נחת אצל הקורא המודרני. חלקים גדולים עד מאוד מהספר מוקדשים לעבודת הקורבנות ובכלל לעבודת הכוהנים ותפקידיהם. כבר בפתיחת הספר, בקרבן הראשון המתואר, קרבן עולה, שאדם מביא לרצונו ברור מאוד מה עושה הקורבן (ויקרא א' ג'-ד') וְסָמַךְ (המקריב) יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, וְנִרְצָה לוֹ,לְכַפֵּר עָלָיו. הקורבן מרצה […]
אם גם ראשנו שח – המניפסט האנטי-תיאולוגי
פרשת שמיני פותחת בשיא חגיגות המשכן. ביום השמיני בו אמור היה אלהים להתגלות בפני כל העם. מפרשת כי תשא, כמעט חודשיים, אנו מתכוננים לחגיגות הללו. אספנו כסף למשכן, אספנו תרומות בזהב, בכסף, בנחושת, בבדים יקרים, ובעורות מעובדים בפיסגת האמנות. בנינו את המשכן והכלים. משחנו את הכהנים. למדנו את דיני הקורבנות הצפויים בו. כולם לקחו חלק […]