ספר במדבר המכונה "חומש הפקודים" על שום נטייתו לספור את עם ישראל שוב ושוב הוא בראש ובראשונה  "ספר השבטים". במובן הזה הספר מתאר את חיינו הציבוריים ואת הפוליטיקה שלנו יותר מכל ספר מקראי אחר.

הספר נפתח בספירת בני ישראל. אלא שבני ישראל נספרו כבר בפרשת כי תשא בספר שמות. המספר הוא זהה בשתי הספירות. יש רק הבדל אחד ביניהן. שם נספרו ישראל בכללותם, באופן אישי, באמצעות מחצית השקל. בחומש במדבר הם נספרים לשבטיהם. הפעם אנחנו מקבלים את גודלו ועוצמתו היחסית של כל אחד מהשבטים, אם תרצו את כוחו האלקטורלי. אם תרצו את הנתח שיזכה בו כל שבט במשאבי הציבור, דהיינו בחלוקת הנחלות.

מיד לאחר ספירת השבטים, עוד בפרשת "במדבר",  מסדרים את המחנות. כשספר במדבר נפתח עם ישראל מסתובב במדבר כבר יותר משנה, ליתר דיוק 13 חודשים. רובו של הזמן הזה מתואר בפירוט בספר שמות. אבל בספר במדבר מסתבר שזה לא מספיק ש"העם" מסתובב. עכשיו חייבים להסתובב במחנות מסודרים לפי שבטים ודגלים. מסתבר שיש גם היררכיה פנימית בתוך השבטים, שכן יהודה, ראובן, אפרים, ודן עומדים בראש מחנה השבטים שעומדים בצד שלהם. כך מנהיג יהודה את קואליציית יהודה יששכר וזבולון. ראובן את קואליציית ראובן שמעון וגד, אפרים את קואליציית אפרים מנשה ובנימין (בני רחל הם קואליציה נפרדת) ודן את קואליציית דן אשר ונפתלי. במילים אחרות, ההתנהלות לפי שבטים מטבעה מייצרת קואליציות. יצירת הקואליציות והאופוזיציות תעסיק את כל המתחים של ספר במדבר.

עם המיסוד השבטי מתרחבת גם ההנהגה הדתית. בספר במדבר "נולדים" הלוויים כבעלי תפקיד. לפי ספר במדבר עצמו התפקיד היה אמור להיות לכתחילה של הבכורות. דהיינו, לכל משפחה גרעינית היה "מוביל דתי" אישי, הוא הבן הבכור. בספר במדבר האישי מתחלף במוסדי. בכל ספר ויקרא, שעסק במשכן ועבודתו לפרטי פרטיו לא הוזכרו הלוויים ולו במילה אחת. את כל עבודת המקדש ניהלה משפחה אחת, משפחתו של אהרן. עכשיו מנהל את המקדש שבט שלם. המיסוד התרחב.

חנוכת המשכן של ספר ויקרא היא חנוכה של כל העם. (השבטים בכלל לא נזכרים בויקרא). לוקח פחות משתי עליות לתאר אותה ושמונת ימי מילואים לערוך אותה. לעומת זאת פרשת נשא בספר במדבר מתארת את חנוכת המשכן כשהיא חוזרת בשיממון אין קץ על קרבנו של כל נשיא שבט  הזהה בדיוק לכל נשיא אחר. חלילה לא לפגוע בכבודו של אף אחד מהם. בהתאמה היא לוקחת 12 ימים.

בכל התלונות והמרידות בספר שמות כנגד משה –  במרה, במדבר סין, ברפידים, בחטא העגל, בעצם מתי לא? תמיד זה "העם" או לכל היותר ה"ערב רב". בספר במדבר חייו של משה לא הולכים להיות קלים יותר, אבל הסכסוכים הם תוצר של קואליציות שבטיות. כך בפרשת בהעלותך בסיפור  "קברות התאווה" (בפרק י"א), שמתחילה ממרד של האספסוף (קבוצה שמתארת מעמד סוציולוגי ולעיתים קרובות סוציו-אקונומי עם מיקום ברור בשולי החברה). הפתרון הוא יצירת קואליציה מנהיגותית בה 70 זקני ישראל מצטרפים להנהגת משה והופכים נביאים כמוהו. מסתבר שכשמתחיל המיסוד לא רק הכהונה הדתית מתרחבת אלא גם ההנהגה הפוליטית. לא אנחנו המצאנו את החוק הנורבגי.

בפרשת שלח לך, בסיפור המרגלים (פרקים י"ג-י"ד) – מנהיגי עשרת השבטים קובעים את המדיניות לעומת שני שבטים חולקים. לעיתים לא שמים לב שארבעים שנות המדבר, המוצגות כעונש על חטא המרגלים, הן בדיוק מימוש תוכניתם הפוליטית – ביטחונית של הרוב הקואליציוני של דור המדבר, שהתנגד לכניסה לארץ מטעמים ביטחוניים. לפעמים הרוב הרסני מאוד. אבל ספר במדבר קובע שעדיין אנחנו זקוקים לשבטים, ומגשימים את מדיניות הרוב.

כך בפרשת קורח (בפרק ט"ז), אופוזיציה פנימית משבט לוי שלא קיבלה תפקידים ראויים לתחושתה מבקשת לפרוש ממבנה ההנהגה של משה ולחבור אל אופוזיציונרים משבט ראובן. שבט שלפי הסיפור המקראי יש לו טענת מנהיגות, שכן לו הבכורה. אפילו בפרשת פנחס מדגיש לנו הכתוב שפנחס הכהן הורג (ליתר דיוק רוצח) את המנהיג של שבט שמעון (כ"ה, י"ג). כך גם סיפור בנות צלופחד הוא סיפור על זכויות הנחלה השבטיות (פרקים כ"ה, ל"ו). אין בספר במדבר "סתם" סיפור אישי. האינטרסים האישיים והפעולות האישיות נידונים תמיד בתוך הקשרם השבטי – פוליטי.

ההתנהלות הפוליטית המוכרת לכולנו, זו המבוססת על הזהות השבטית, מבהירה גם את היחסים עם שניים וחצי השבטים, ראובן גד וחצי שבט המנשה, שיוצרים את התפוצה היהודית הראשונה בהיסטוריה היהודית (פרק ל"ב). לפי התורה עוד לפני שנחלנו את הארץ כבר היתה לנו תפוצה בעבר הירדן.  כדרכם של יהודי התפוצות הם עוזרים לשאר הישראלים לכבוש את הארץ. הישראלים בתמורה מבטאים חשדנות ואנטגוניזם כנגד דרכם הדתית של יהודי התפוצות. (ראו: יהושע כ"ב. כובשי הארץ מתכננים מלחמה על יהודי התפוצות בגלל המזבח שהם בנו. מי אמר רפורמים?!).

וכמובן סיפור הנחלת הארץ בפרשת מסעי (פרקים ל"ג-ל"ה) מבוסס על השבטיות, שכן הארץ מונחלת בחלוקה לשבטים.

בספר שמות נלחם העם כמה וכמה פעמים. בראש ובראשונה בעמלקים. בספר במדבר כבר יש לנו טקסי מלחמה – עם חצוצרות, כהנים ולויים. כי מיסוד דורש הרבה הרבה יותר טקסיות.

ספר שמות מתאר את היווצרות העם. ספר במדבר מתאר את ההתבססות שלו. ההתבססות היא פוליטית במהותה ומבוססת על (או ליתר דיוק מתבוססת ב…) קבוצות אינטרסים שיוצרים קואליציות, אופוזיציות, ממסדים יותר ויותר רחבים והרבה מאוד היררכיות. ספר שמות הוא מיתוס פוליטי על היווצרות עם. ספר במדבר הוא החיים הפוליטיים כפי שכולנו מכירים אותם ביום יום. ספר במדבר, ממש בפשט, הוא הספר הפוליטי שלנו ועלינו.

כפי שנראה, מדרשי ספר במדבר ברובם המכריע, אכן עוסקים בפוליטיקה. במובנה הצר והרחב גם יחד. מנחמים בעתיקותם, רלוונטיים עד כאב.

שבת של שלום ובחירות ראויות.