סיכום

כאמור בתחילת עיון הלכתי זה, התייחס המאמר לארבע שאלות שונות העומדות על הפרק: שחרור חטופים חיים תמורת שחרור מחבלים, שחרור חטופים במבצע צבאי, שחרור גופות חטופים ושחרור חטופים במחיר סיום המלחמה. בסיומם של דברים אני מבקשת לסכם את תוצאות העיון בשאלות השונות.

בעניין שחרור חטופים כנגד שחרור מחבלים:

מצוות פדיון שבויים נחשבה בכל תולדות היהדות ולפחות מתקופת התנאים ואילך כמצוה מרכזית שהיוותה מרכיב ממשי ונוכח בערבות ההדדית היהודית. על אף שלהלכה סויגה מצוה זו משיקולים תועלתניים שונים, ועל אף ההיבט הראציונאלי הבולט שבשיקולים אלו, הרי באופן מעשי נהגו כל קהילות ישראל לפדות את השבויים יתר על דמיהן, לאורך כל ההיסטוריה היהודית. הפער בין ההלכה כשלעצמה, למנהג באופן מעשי בולט ביותר כבר בתלמודים המביאים סיפורים שונים על גדולי ישראל שנהגו בניגוד להלכה "הפורמלית" והמתח הזה משתקף בפסיקתם של ראשונים ואחרונים לכל אורך ההיסטוריה היהודית.

בשבויים שלא נשבים לשם "דמים" ולא מבוקשים בעדם "דמים" והם שרויים בסכנת נפשות, וסכנות אונס וטמיעה, ספק גדול אם השיקולים התועלתניים הללו קיימים אפילו להלכה.

אכן שחרורם של מחבלים בתמורה לשבויים מעמיד את כלל הציבור בספק פיקוח נפש, ולפחות ספק פיקוח נפש עתידי. ההלכה האם מצילים נפש בספק פיקוח נפש והאם בכלל מכירה ההלכה ב"ספק פיקוח נפש עתידי" היא סבוכה, אני הצעתי ללמוד על החיוב בכך מדיני ההצלה בהם התירו או אף חייבו חלק מהפוסקים (מאז החזון איש  ואילך) לעסוק בהצלת ישראל, אף במחיר פיקוח נפש, והצעתי לסמוך את הדברים גם על לשון המשנה בדין "רודף". הפוסקים חלקו ביניהם על המבחנים להיתר הצלה במצב כזה, שכן עיקר הדין הוא ש"אין דוחין נפש מפני נפש". נראה היה שבענייננו אף אם היה וודאי שבשל עסקת החטופים ייהרגו אנשים מישראל הרי על פי ניתוחם של הר' זילברשטיין והר' דיכובסקי מתקיימים מלוא התנאים להעדיף עסקת חטופים שכן מדובר באופן ישיר על מעשה הצלה. הנזק לאחרים במה שיעשו המחבלים המשוחררים טרם נולד ובכל מקרה אינו נזק ישיר אלא רק בגרמא מצד שחרור החטופים. וקל וחומר כשהנזק עשוי להימנע בעיקר באמצעות פעילותם הנמשכת של כוחות הבטחון. הצעתי כי הנימוק המכריע להעדיף פסיקה זו הוא הנימוק של להעדיף "פעולת הצלה" על פני הימנעות מהצלה רק מחשש עבירה. ניסיתי להראות כי העדפת פעולת הצלה בדיני הנפשות, גם אם מחיריה בעייתים מאוד מבחינה הלכתית היא המשך למסורת פדיון השבויים היהודית שהעדיפה שהקהילה תעסוק במצוות פדיון שבויים גם אם הדבר מסופק מבחינה הלכתית שכן הדבר יוצר קהילה אקטיבית של חסד.

בעניין שחרור חטופים במבצע צבאי:

עמדתי על כך ששחרור חטופים בפעולה צבאית הינו בעייתי בהרבה מהבחינה ההלכתית, והיתרו דחוק ביותר עד שנראה לענ"ד שנכון לאסור. עם זאת, בדיני מלחמה, וכשמדובר על חטיפה שהינה חלק ממלחמה ועוד ממלחמת מצוה הרי הדין אינו חל והדבר מסור לשיקול דעת המדינה.

שחרור חטופים בראי דיני המלחמה:

מטעם דיני המלחמה נראה  שכלל הנושא של עסקת חטופים ובפרט עסקת חטופים שמחייבת את סיום המלחמה אינו מסור כלל להלכה אלא למדינה. עם זאת, מקום שישנו ספק עובדתי האם יש טעם במלחמה והיא עוזרת לישראל מצריה, או שישנו ספק האם עסקת חטופים מונעת את יעדי המלחמה, יש להעדיף פעולה על פי ההלכה, המשקפת בנדון כאמור את המסורת היהודית, הייחוד היהודי והערבות ההדדית היהודית לדורותיה. בהקשר זה הצבעתי על כך שבהעמדת שיקולים תועלתניים, ראציונאליים ומשכנעים ככל שיהיו, תוך הפקרת השבויים לגורלם, ישנה לא רק הפניית עורף למסורת היהודית, אלא קבלה של מסורת נוכרית (רומית בעיקרה) שאכן העדיפה לממש את השיקולים התועלתניים השוללים פדיון שבויים או סיכון נפשות בעבורם, בניגוד למסורת היהודית שהעדיפה למעשה (גם אם לא תמיד להלכה) את החובה הדאונטולוגית לפדות שבויים ואף למסור את הנפש שלא להשתתף ברציחת נפש.

הלכה למעשה:

בסיומם של דברים הצבעתי על שני נושאים מהותיים שבעיני רלוונטיים לפעולה בזמן הזה של הציבור בכללותו, גם כשאין בידו להשפיע באופן מיידי על מימוש עסקת חטופים. ראשית, הצעתי להבחין אבחנה חותכת, בשיח הציבורי והחינוכי בין שבויים חללים לשבויים חיים. כל פגימה בתודעת קדושת החיים היא לא רק הפניית עורף ליסודה של תורת חיים אלא מהווה סיכון ערכי ותרבותי. לפיכך יש לשלול כל אתוס ציבורי לפיו מסכנים חיי חיילים או אזרחים למען הבאת מתים לקבר ישראל. בהקשר זה מעולם לא שמענו שכבוד המת עדיף על פיקוח נפש.

שנית, חובה בעיני לתמוך במשפחות החטופים, להשתתף בהפגנותיהם, לענוד את סמליהם, לתרום להם, לבקר אותם וכל כיוצ"ב אף אם דרישותיהם וטענותיהם אינן לפי ההלכה במלואה, ובמיוחד חובה זו קיימת כלפי אלו שהינן משפחות חללים מצד החובה "לא תאמץ לבבך" ומצד דיני אהבת ישראל, וניחום אבלים.

בתפילת (ישעיהו נ"א י"א):

וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה… שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן. נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.

יה"ר שלעולם לא יהיו עוד בירורים אלו בירורים הלכה למעשה אלא רק בבחינת "דרוש וקבל שכר".

ספטמבר 2024.