חוק גיוס וקאזיוס בלי
בפרשת חיי שרה מעמיד אברהם מופת של נאמנות למולדת הקשה הזו. לפי ההלכה, ישנן שלש סיבות המתירות יציאה לחו"ל, ומחלוקת היא האם מותר להשתקע בחו"ל לצורכן. הרמב"ם פוסק (הלכות מלכים ומלחמותיהם, ה' ט'): אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. לעומתו עמדת המהר"ם […]
ובחרת בחיים
בפרשת נצבים מצווה התורה (דברים ל' י"ט): הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. כמה פסוקים קודם מציגה התורה את הבחירה כך (שם, פס' ט"ו): רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. אם כך, הברכה והקללה מקבילות […]
מגאולה להבשלה – בעתה אחישנה
הפטרת פרשת כי תבא מסתיימת בפסוק שכל בוגר החינוך הממ"ד מכיר לפחות את סיומו (ישעיהו ס' כ"ב): הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם – אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. עשרות מדרשים שמגיעים עד הדור הראשון של חכמי יבנה רואים בביטוי "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" הבטחה לגאולה שמועדה לוט בערפל. אם נזכה תוקדם הגאולה – "אֲחִישֶׁנָּה" ואם לא נזכה […]
מעשרות דרכים ושינויים
התורה מצווה עלינו בפרשת ראה (דברים י"ד כ"ב): עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה, וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם… לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ… התורה מלמדת אותנו כי אם אנחנו רוצים שינוי ותיקון, אם אנחנו רוצים ללמוד משהו – בין אם זה ליראה את ה' ובין […]
חביבים ייסורים או נהדר שאתה חולה
בפרשת "ואתחנן" משה מצדיק את העובדה שאלוהים ייסר אותנו במדבר וגם את כל הייסורים שאלוהים עוד מתכוון להפיל עלינו במילים (דברים ח' ה'): וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ. המדרשים כמובן נדרשים לשאלת הייסורים באריכות רבה. בתוך שלל ההתייחסויות הללו מופיע סיפור שריגש אותי במיוחד. הוא עוסק בהתמודדות עם […]
ממגמגם לנואם – סיפורו של שינוי
ספר דברים כולו הוא נאום ארוך מפורט ומלא פאתוס של משה רבינו. נאום שנפתח במילים (דברים א' א'): אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה… על הפסוק הזה אומר המדרש (תנחומא, דברים א' ב'): אמרו ישראל: אתמול אמרת (שמות ד' י') "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" ועכשיו אתה מדבר כל כך?! המדרש שואל איך משה המגמגם מצליח לנאום […]
מה ששירתו ידי – שכחתי
פרשת חקת נפתחת במצוות פרה אדומה. אותה פרה מיוחדת, שאבותינו השקיעו בה הון תועפות, ששוחטים אותה, שורפים את אפרה ובאפר הזה מטהרים את הטמאים – ובמילותיה של התורה (במדבר י"ט ב'-ט'): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה… וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ […]
על כישורים אישיים מילדות
בפרשת בלק מספרת התורה, שלפני שמלך מואב החליט לשכור את שירותיו של בלעם כדי לקלל את ישראל, משתפים המואבים את זקני מדין בחרדותיהם מפני קירבתם של בני ישראל (במדבר כ"ב ד'): וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה. המדרש (במדבר רבה, כ' ד') מעיר על […]
על מסורת ומשפחתיות
אני מבקשת ללמוד שתי מימרות תלמודיות קצרות שעניינן בעיקרו חינוכי ומשפחתי הנוגעות לערב פסח ולערב יום הכיפורים. הגמרא (פסחים ק"ט א') מלמדת: אמרו עליו, על רבי עקיבא: מימיו לא אמר "הגיע עת לעמוד בבית המדרש" חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערבי פסחים בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם. […]
הבן האדיש וההיסטוריה הלא רלוונטית
אחד הדברים המפחידים אותי במיוחד הוא הרעיון שבניי לא ימצאו עניין במסורת שלי, בדברים הבסיסיים המכוננים את זהותי. שהם ינתקו שלשלת של אלפי שנים שאני מוצאת בה משמעות ועושר אינסופיים. איני מפחדת מהבן הרשע או מזה שאינו יודע לשאול. אני מפחדת מהבן האדיש. שהזהות הזו כבר אינה רלוונטית עבורו. מתוך כך אני מוצאת עניין עמוק […]