תרעומת המינין
הפסוק, כנראה הכי מפורסם בתורה, אולי אפילו יותר מעשרת הדיברות מופיע מיד אחריהן (דברים ו' ד'): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. ואחריו (פס' ו'-ז'): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. נראה שבתקופות קדומות הבין עם ישראל שעלינו לשים על לבבנו […]
ובחרת בחיים
בפרשת נצבים מצווה התורה (דברים ל' י"ט): הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. כמה פסוקים קודם מציגה התורה את הבחירה כך (שם, פס' ט"ו): רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. אם כך, הברכה והקללה מקבילות […]
אין מפסיקין בקללות
בפרשת כי תבא מופיעה באריכות רבה רשימה ציורית מאוד ומעוררת אימה של קללות שיבואו עלינו אם לא נעבוד את ה' בשמחה(!). רק כדי לסבר את האוזן במה מדובר: באחד משיאי אימתן של הקללות, מתוארים הורים שאוכלים את ילדיהם מעוצמת הרעב ואף מסרבים לחלוק את הבשר עם שאר בני הבית… בתורה בכלל יש לנו שתי פרשות […]
על הכנת שליחי ציבור
המדרש מספר (שמות רבה, כי תשא, מ' א'): אמרו רבנן: צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו. בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור לא יאמר הואיל שאני יודע ביפה, כשאכנס לדרוש אני אומר. אמר רבי אחא: מן האלהים אתה למד. כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא […]