הסוטה המעורטלת ברחובה של עיר
פרשת סוטה היא פרשה מורכבת. מחד היא מתארת התעללות בפרהסיה באשה משום שנחשדה בניאוף, בעולם שבו גבר נשוי יכול לקיים יחסי מין עם כמה פרטנריות שירצה כנשים, כפילגשים או כזונות. אולם נדמה שמנקודת מבטנו יותר משהיא באה לטפל בניאוף היא באה להרגיע אלימות של גברים כלפי נשותיהם ולהפיס את דעתם. כרגיל תוך התעללות בקרבן. מנגד, […]
אין מואבים אין פיגועים – יחסי ישראל ומואב – חלק א'
מרגע שרות מגיעה עם נעמי לישראל ועד שהיא נישאת לבעז, היא מפסיקה להיות רות ומתחילה להיות "רות המואביה" או סתם "נערה מואביה", ותושבי בית לחם לא אוהבים את המואבים. אכן כשבעז נוטה לה חסד, מציע לה ארוחת צהריים והגנה כשהיא מלקטת בשדותיו היא מופתעת ואומרת (רות ב' י'): מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי, וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה? […]
כהנים נכים, נטפליקס ונתיחת גופות – על רפואה וערכים
בשבוע האחרון אני צופה בסידרת נטפליקס על רופאים צעירים בשם "דופק". מעודי לא הייתי בחדר מיון עם רופאים כל כך חתיכים, ואני משוכנעת שהחיוך של גיבורת הסידרה מרפא יותר מהחתכים והחירורים הרבים שהיא מבצעת בחוליה. מדוע בעצם מציגים לנו מתמחים שמטפחים גוף ששום מתמחה ריאלי אינו יכול לטפח בהגדרה? את התשובה קיבלתי בפרשת השבוע. פרשת אמור […]
פאטריארכיה תמותי
כשמדברים על הלכה רובנו משתעממים. עתיק. עבש. טרחני. דקדקני. ולא רלוונטי. במקרה הטוב. במקרה הרע: מקומם. מפלה. מזעזע. אבל האמת היא שכשאנחנו דוחים את ההלכה, אנחנו דוחים את היסוד המרכזי ביותר של היהדות מאז ומעולם. דת ישראל, בכל גלגוליה, היתה דת המשפט. אני לא מתכוונת רק למאות המצוות – 613 לפי המסורת, שהתורה מלאה בהן […]
המקום אשר יבחר ה'
החטיבה שבין פרשת ראה לפרשת כי תבוא היא אגד של מצוות שאנו מצווים לנהוג בהן בארץ אליה עומדים בני ישראל להיכנס. לפני תחילת המצוות הללו מצווה התורה (דברים י"א כ"ט-ל'): וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל, הֲלֹא הֵמָּה […]
"דרוש וקבל שכר" – על מין ומגדר
אחד מציוויה של פרשת כי תצא הוא (דברים כ"ב ה'): לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה. אם להשתמש באנדרסטייטמנט קיצוני, הפסוק הזה "לא נח" לנו. עבור ליברלים הציווי לשמור על ההבחנה החדה בין ההופעה הנשית להופעה הגברית מלמד על היררכיה. עבור הליברל, ההיררכיה […]
אוכלי נבלות וטרפות
בפרשת אמור כמו בהפטרתה מתחבאת מחלוקת עזה שחז"ל וביתר שאת הראשונים והאחרונים ניסו להסתיר אותה. בפרשה מצווים הכהנים שלא לאכול נבלות וטרפות (ויקרא כ"ב א'-ב', ח'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו… נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ. ההפטרה נוקטת באותה גישה בדיוק. וכך מצווה יחזקאל בשם ה' (יחזקאל מ"ד ל"א): […]
השריטות שבנפש
התורה אוסרת עלינו לשרוט את עצמנו (ויקרא י"א כ"ח): וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'. הימים האלה, שהם בין השואה ליום הזכרון הם ימי "השרט לנפש" הקיבוציים שלנו. כל שריטות הנפש והטראומות, סוגי המתים, סוגי האבל, וסוגי האלימות – מושרים מוסרטים נכתבים ומדוברים. בימים הללו ראוי לזכור את […]
"נידונין על התבואה" – חברה מעשרת
כשחסרו לנו לקוחות או כשהוצאותינו עלו על הכנסותינו נהגנו לתת צדקה. הכל בגלל הגמרא הזו (תענית ח' ב', מתורגם) – רבי יוחנן פגש את ילדו של ריש לקיש. אמר רבי יוחנן לילד: אמור לי פסוקך (הפסוק שאתה עכשיו לומד בביה"ס). – אמר לו: עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – אמר לו (רבי יוחנן): ומה זה עשר תעשר? – […]
על מוביליות חברתית
פרשת תרומה עוסקת בהקמת המשכן וכליו ומצווה לעטר את ארון הברית, את המזבח, ואת שלחן לחם הפנים בזר עשוי זהב (שמות כ"ה, כ"ד): וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב. על כך דורשת הגמרא (יומא ע"ב ב'): אמר רבי יוחנן שלשה זרים הן: של מזבח ושל ארון ושל שלחן. של מזבח – זכה אהרן ונוטלו . המזבח מיועד […]