יחזקאל מספר כי גוג נשיא מגוג, היא הפדרציה של משך ותובל יושבי אנטוליה, יגיע להילחם בישראל. מגוג לא תילחם לבד, יחברו אליה עמים רבים (יחזקאל ל"ח ה'-ו')

פָּרַס כּוּשׁ וּפוּט אִתָּם… גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ, בֵּית תּוֹגַרְמָה – יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו – עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ.

פרס ממוקמת באיראן של היום, כוש בצפון סודן ודרום מצרים ופוט בלוב. דהיינו אגף אחד של המלחמה הוא פחות או יותר סביב אזור הסהר הפורה של העולם העתיק. לאגף הזה יש להוסיף את תוגרמה הצפונית המזוהה עם תורכיה (חלקה הצפוני) ו/או מדינות הקווקז, בין הים השחור לים הכספי. ואגף נוסף הוא גומר, שמזוהה במפה המצורפת באזור אוקראינה, שיושבת מהצד השני של הים הכספי ואילו הפרשנים הקלאסיים מזהים אותה עם גרמניה (וישנה מסורת בריטית המזהה אותה עם בריטניה עצמה). למען האמת לפי יחזקאל המזהה את תוגרמה והארצות הנלוות אליה כירכתי צפון ונראה שהיא נמשכת עד רוסיה של היום (בכפוף לגבול האזור המיושב שיחזקאל עשוי להכיר) לא סביר שגומר צפונית ממנה ולכן סביר לזהות אותה עם אזור מערבי יותר. מכל מקום הן לתוגרמה והן לגומר ישנן מדינות נוספות הנלוות אליהן. בנוסף למדינות הלוחמות ישנן גם מדינות שיש להן אינטרס כלכלי במלחמה (שם פס' י"ג):

שְׁבָא וּדְדָן וְסֹחֲרֵי תַרְשִׁישׁ וְכָל כְּפִירֶיהָ יֹאמְרוּ לְךָ: הֲלִשְׁלֹל שָׁלָל אַתָּה בָא? הֲלָבֹז בַּז הִקְהַלְתָּ קְהָלֶךָ? לָשֵׂאת כֶּסֶף וְזָהָב, לָקַחַת מִקְנֶה וְקִנְיָן, לִשְׁלֹל שָׁלָל גָּדוֹל?

במפה המצורפת שבא (סבא) מצויה בדרום תימן אבל ככל הנראה היא שלטה גם בצד השני של ים סוף בסודן ואתיופיה של היום. דדן נמצאת בסעודיה ותרשיש נמצאת בדרום מערב אירופה, בחצי האי האיברי, בדרום ספרד ופורטוגל של היום.

במונחים של היום, יחזקאל אמנם אינו מכיר את סין אבל הוא בהחלט מכיר את הציר של רוסיה, איראן, ומדינות ערב, שחוברות אליו מדינות באפריקה ובאירופה עם שלל אינטרסים צבאיים וכלכליים. והוא מכיר מלחמה עולמית שמתחילה כשישראל חשים לגמרי בטוחים (שם, פס' י"א):

וְאָמַרְתָּ: אֶעֱלֶה עַל אֶרֶץ פְּרָזוֹת, אָבוֹא הַשֹּׁקְטִים יֹשְׁבֵי לָבֶטַח – כֻּלָּם יֹשְׁבִים בְּאֵין חוֹמָה, וּבְרִיחַ וּדְלָתַיִם אֵין לָהֶם.

בניגוד לזכריה שמתעניין מאוד במהלך המלחמה, בתפניות המתרחשות בה כשבתחילה ישראל מפסידה ורק בסוף מנצחת בהתערבות אלהית, ובמחיריה הכבדים יחזקאל מתעניין רק ואך ורק בניצחון המוחלט. הוא מתאר רק את האירועים שלאחר המלחמה –  איך במשך שבע שנים תמימות ישתמשו להבערת כל האש הנצרכת בארץ ישראל בכלי הנשק של האויב (יחזקאל ל"ט ט'-י'):

וְיָצְאוּ יֹשְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָּה, בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים, וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח, וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים. וְלֹא יִשְׂאוּ עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה, וְלֹא יַחְטְבוּ מִן הַיְּעָרִים, כִּי בַנֶּשֶׁק יְבַעֲרו אֵשׁ. וְשָׁלְלוּ אֶת שֹׁלְלֵיהֶם, וּבָזְזוּ אֶת בֹּזְזֵיהֶם.

פרשנות יחזקאלית מאוד לחזון השלום של ישעיהו. במקום (ישעיהו ב' ד') "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים" נשרוף את כל הנשק של האויב. במקום הגולים הנאנסות והעקורים מדגיש יחזקאל כי חללי האויב יהיו רבים כל כך שיקח 7 חודשים לקבור אותם (יחזקאל ל"ט י"א-י"ג):

וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל הֲמוֹנֹה, וְקָרְאוּ "גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג". וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ שִׁבְעָה חֳדָשִׁים… וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם "יוֹם הִכָּבְדִי".

(ראו עוד על גאוגרפיית הקבורה, שהיא גם גאוגרפיית המלחמה.)

בניגוד לסיום המלחמה אצל זכריה המאופיין בחגיגות משותפות במקדש, אחריות של העמים להגיע למקדש, ובידיעה משותפת שהאל האחד הוא האל המשותף לכל העמים כך מסתיימת המלחמה בחזון יחזקאל (ל"ט י"ז-כ"ב):

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים: אֱמֹר לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב עַל זִבְחִי, אֲשֶׁר אֲנִי זֹבֵחַ לָכֶם זֶבַח גָּדוֹל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר, וּשְׁתִיתֶם דָּם – בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ, וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ…  וְנָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם, וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם.  וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם מִן הַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה

הניצחון המוחץ מבטיח לכל בעלי החיים סעודה של דם ושאריות בשר חללי האויב סוסיו ומרכבותיו. הסיום עבור הגויים הוא כבוד לה' הזהה לכבוד הלאומי של ישראל בעיני העמים האחרים. הסיום עבור ישראל הוא אמונה מוחלטת של ישראל בה' לנצח. אין אופק מדיני. אין בריתות. בוודאי שאין חגיגות משותפות במקדש. יש רק חגיגות ניצחון ישראליות וחיזוק נצחי של האמונה הדתית. לא פלא שנבואת המלחמה של יחזקאל הפכה להיות אימת המלחמות כולן בכל הדתות האברהמיות.

****

נבואת זכריה מתקשרת לסוכות באופן ישיר. בסיומה של המלחמה כל הגויים מחוייבים לבוא ולחגוג לה' בסוכות מדי שנה בשנה. לכתחילה סוכות הוא החג האוניברסלי בלוח השנה היהודית. 70 הפרים המוקרבים בחג,  נתפסו כמציעים כפרה ל70 אומות העולם המייצגות את כלל העמים בעולם כמאמר הגמרא (סכה נ"ה ב'):

אמר רבי (אליעזר) הני (אלו) שבעים פרים כנגד מי?
כנגד שבעים אומות.

ממילא זהו החג שמתאים שהם יבואו לחגוג עם כולנו. יתר על כן, זכריה קושר את הטקס המקדשי בסוכות כמגן מפני בצורת ומגפות (זכריה י"ד י"ז-י"ח):

וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת, וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם… תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת.

נראה שזהו הרקע לחגיגה המשותפת, בני כל העמים כולם זקוקים לבריאות ולגשמי ברכה וסביב האינטרסים הללו נרקם העתיד המשותף בחזונו של זכריה. בחזונו של יחזקאל אין כל עתיד משותף עם העמים האחרים. רק חגיגות נצחון נקמניות ואכזריות. ואולי דווקא בשל כך אנו קוראים גם את נקודת המבט של יחזקאל בחג. בעל ההפטרה מזכיר לנו שסוכות הוא גם החג הכולל את כל עם ישראל – חג ארבעת המינים, חג השמחה המשותפת. אם יש מקום לאויב בבית המקדש חייב להיות מקום גם לעמדות מגוונות מבית. כולל עמדות המעוררות את חרדת גוג ומגוג.

****

בין סיום כתיבת הפוסט לפרסומו נודע על חיסולו של יחיא סינוואר. מי ששמע את ההבדלים בין הדיווחים והפרשנויות בערוץ 12 לערוץ 14 מבין היטב את הפער בין שתי ההפטרות גם כשהן דנות בהישג צבאי דומה.

חזקה עלינו נבואת זכריה, שהעתיד שאנו מצפים לו הוא חגיגת סוכות משותפת בבחינת וּפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ. 

ועד אז בברכת "כן יאבדו כל אויביך ה'.

מי יתן ונפתח כעת פתח לפדיון השבויים וחזרת העקורים לבתיהם.

שבת של שלום.