אנו קוראים בהגדה של פסח (בעקבות המכילתא על שמות י"ג י"ד):
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול.
מדרש ארבעת הבנים מבוסס על פסוקים המצווים עלינו לספר לילדינו על יציאת מצרים. מסתבר שכל הפסוקים הללו עוסקים במסר שיש להעביר בזמן של שינוי פוליטי קיצוני. ברגע המעבר מהמשבר לעצמאות לאומית בארץ ישראל. עוד מתברר ששלושת הבנים הפחות מוצלחים נידונים בספר שמות י"ב – י"ג, עוד טרם יציאת מצרים. כשאלהים רק מכין את משה למה שעומד לקרות וכבר מתאר לו את כל התוכנית. לעומת זאת, הפסוקים שבבסיס התיאור של הבן החכם מופיעים בספר דברים, אחרי 40 שנה במדבר, ערב הכניסה לארץ. כך מתארת התורה את שאלות הבנים:
החכם (דברים ו'):
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ… וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ… כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה.
הרשע (שמות י"ב):
וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת… וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל.
התם (שמות י"ג):
וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ… וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
וזה שאינו יודע לשאול (שם):
וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת… וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
מה הקשר בין הכניסה לארץ לבין קיומם של הבנים? האם הבנים אינם מכירים את מסורת אבותיהם שצריך לספר להם עליה כאילו הם לא גדלו על מנהגי אבותיהם ומעולם לא חגגו את ליל הסדר? מדוע אפילו הבן החכם מדבר על המצוות כאילו הן זרות לו "אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם"? האם הוא אינו מרגיש שה' ציווה אותו כשם שציווה את הוריו?
****
מסורת ארבעת הבנים עוסקת באקטואליה הפוליטית של פסח. כשיש שינוי פוליטי חריף, כמו במעבר בין גלות לעצמאות לאומית, יש וחייב להיות שבר במסורת. הבנים אינם מכירים את מסורת אבותיהם כי הם חיים במציאות אחרת. לפעמים הם אינם מסוגלים לשאול – בין מתוך בורות, בין מתוך אימה ממה שארע לאבותיהם, ובין מתוך ביקורת כלפיהם.
כולנו עברנו את זה. אם נבדוק כיצד אנחנו חוגגים את פסח, נראה שכמעט אף אחד מאיתנו לא עושה זאת ממש כמו הוריו. לא מנקים בדיוק אותו דבר, לא אוכלים בדיוק אותו דבר, לא חוגגים בדיוק אותו דבר. גם הערכים שלנו והדגשים שלנו כבר קצת (או הרבה) אחרים. כך חוזה התורה שיקרה במצב של שינוי פוליטי חריף. השבר במסורת הוא חלק מהתוכנית. אבל גם הדרכים להנחיל אותה בכל זאת. זה יקח ארבעים שנה, דור שלם, אבל בסוף יקום הבן החכם. אולי הוא הנכד, אולי הוא הנין, אבל הוא יחפש את "אלהינו" המשותף ולצורך כך הוא יצטרך את "הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" שלנו.
אולי הגאונות הגדולה שבמדרש ארבעת הבנים היא בתשובה לבן החכם. ההגדה לא עונה לבן כמו התורה. היא עונה לו מפרט בהלכות קרבן פסח. פרט שהוא בכלל מדרבנן, שמבוסס על הסעודה היוונית שיש בה "מנה אחרונה", ומנוסח באמצעות הכינוי היווני לאותה מנה:
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
ההגדה יודעת שרק אם נמסור לבן החכם את התורה שבעל פה, על כוחה היוצר, המשתנה, המסוגל להכיל שפות זרות ומנהגים אחרים ועדיין לעסוק בקרבן פסח יש למסורת סיכוי.
ההגדה מזמינה אותנו לשאול מי הם הילדים (המאוד אישיים שלנו) שארבעים שנות מדבר מפרידות בינינו לבינם? וכיצד אנו מספרים להם את המסורת שלנו בשפתם?
