מה ששירתו ידי – שכחתי
פרשת חקת נפתחת במצוות פרה אדומה. אותה פרה מיוחדת, שאבותינו השקיעו בה הון תועפות, ששוחטים אותה, שורפים את אפרה ובאפר הזה מטהרים את הטמאים – ובמילותיה של התורה (במדבר י"ט ב'-ט'): זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה… וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ […]
בין תורה לכהונה – קרעים ואיחויים
בפרשת קרח מצווה אהרן להישמר בעבודת המקדש (במדבר י"ח ז'): וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם, עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם… מדרש ההלכה התנאי מספר לנו על היישום של הפסוק הזה, הלכה למעשה גם לאחר החורבן (ספרי במדבר י"ח ז' סי' יד): וכבר נשתהה רבי טרפון לבא לבית המדרש. אמר לו רבן […]
כי שתים רעות עשה עמי
בהפטרה לפרשת מסעי קובל ירמיהו (ב', י"ג): כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי. מפשט ההפטרה לא ברור לאיזה "שתיים" הוא מתכוון, שכן לאורך כל הפרק מתואר חטא אחד בלבד, החטא של עבודה זרה. התלמוד הבבלי (תענית ה' א'-ב') מפרש: כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי. תרתין הוא דהוו?! (שתיים הם עשו?!)… אמר רבי יוחנן: אחת שהיא שקולה כשתים. […]
הערעור על האתוס
פרשת מטות נפתחת בענייני נדרים (במדבר ל' ב'-ג'): וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. השאלה המתבקשת היא מה עושים דיני הנדרים והתרתם בפרשת מטות, בספר במדבר. התורה כבר […]
מצפון תיפתח הרעה – מיתוס ואנטי-מיתוס במדרש
כשפרשת מטות נקראת בנפרד, או כשפרשת פנחס חלה אחרי י"ז בתמוז קוראים בירמיהו פרק א' (עד פרק ב' פס' ג') נבואת פורענות. הראשונה משלוש הפטרות הפורענות שנקרא עד ט' באב. זוהי נבואת ההקדשה של ירמיהו. תוכנה המרכזי של הנבואה הוא התחזית הפוליטית שתהיה עיקר מפעלו של הנביא ירמיהו ב-40 שנות פעילותו (ירמיהו א' י"ד): וַיֹּאמֶר […]
אידיאולוגיה על כרעי תרנגולת
אחד המדרשים המפורסמים ביותר על פרשת קרח מספר כך (תנחומא במדבר ט"ז ב'): "וַיִּקַּח קֹרַח " מה כתיב למעלה מן העניין? (במדבר ט"ו ל"ח): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר (שם): "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף (פְּתִיל תְּכֵלֶת")… (אמר קרח): טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית? […]
את מי סופרים
בהפטרה לפרשת בהעלתך אנו קוראים את חזון המנורה של זכריה (בפרק ד'), כנגד הציווי על העלאת נרות המנורה במשכן הפותח את הפרשה. אלא שבעל ההפטרה בחר להתחיל את ההפטרה הרבה לפני חזון המנורה, בסוף פרק ב', בנבואה שלכאורה כלל לא קשורה לחזון בפרק ד', במילים (פס' י"ד-ט"ז): רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי […]
ההיסטוריה של ברכת כהנים
במקדש היו אומרים את ה' ככתבו הברכה המפורסמת ביותר במקרא היא כמובן ברכת כהנים שמופיעה בפרשה שלנו. ברכה שכחה לא תש מאז ועד היום (במדבר ו' כ"ב-כ"ז): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר. כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' […]
חלומות מקדשיים
בהפטרת חג הסכות, זכריה (פרק י"ד) מתאר חזון גאולה עוצמתי במיוחד שכדרכו מרוכז כולו בבית המקדש. אגב החזון הזה הוא ממציא גם את תעלת הימים וגם את חג הסכות כחג האוניברסליות. בחזון אלהים נלחם בכל הגויים שהציקו לישראל. במלחמתו זו הוא עומד על הר הזיתים, וההר נבקע לשניים ומתוכו יוצא נהר גדול המחבר […]
מחיריו של "כור ההיתוך"
הפטרת פרשת החודש מזמנת סוגיה תלמודית מרתקת ואקטואלית במיוחד על ההתייחסות לנרטיבים חולקים בתוך חברה. אולם לצורך הבנת הסוגיה נדרשת הקדמה טכנית מעט על ההפטרה. (יחזקאל מ"ה). יחזקאל היושב בגלות בבל חולם על מקדש מתוקן ופולחן ראוי. בהפטרת החודש הוא מתאר את החגים במקדש. אולם למרבה ההפתעה יחזקאל אינו מכיר את יום הכיפורים (גם לא את […]