מורשת נחש הנחושת
בפרשת חקת מתארת התורה (במדבר כ"א ח'-ט'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת… המגיפות ממשיכות להשתולל בעם מוכה המדבר, המורד שוב ושוב באלוהיו ובהנהגתו. החיסון הפלאי למגפת הנחשים הארסיים הוא נחש מנחושת, המתנוסס על דגל או תורן גבוה, שכל […]
על מסורת ומשפחתיות
אני מבקשת ללמוד שתי מימרות תלמודיות קצרות שעניינן בעיקרו חינוכי ומשפחתי הנוגעות לערב פסח ולערב יום הכיפורים. הגמרא (פסחים ק"ט א') מלמדת: אמרו עליו, על רבי עקיבא: מימיו לא אמר "הגיע עת לעמוד בבית המדרש" חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערבי פסחים בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם. […]
הבן האדיש וההיסטוריה הלא רלוונטית
אחד הדברים המפחידים אותי במיוחד הוא הרעיון שבניי לא ימצאו עניין במסורת שלי, בדברים הבסיסיים המכוננים את זהותי. שהם ינתקו שלשלת של אלפי שנים שאני מוצאת בה משמעות ועושר אינסופיים. איני מפחדת מהבן הרשע או מזה שאינו יודע לשאול. אני מפחדת מהבן האדיש. שהזהות הזו כבר אינה רלוונטית עבורו. מתוך כך אני מוצאת עניין עמוק […]
שיחה על שברים במסורת
אנו קוראים בהגדה של פסח (בעקבות המכילתא על שמות י"ג י"ד): כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. חכם רשע תם ושאינו יודע לשאול. מדרש ארבעת הבנים מבוסס על פסוקים המצווים עלינו לספר לילדינו על יציאת מצרים. מסתבר שכל הפסוקים הללו עוסקים במסר שיש להעביר בזמן של שינוי פוליטי קיצוני. ברגע המעבר מהמשבר לעצמאות לאומית בארץ ישראל. עוד […]
על מסורות שהועלמו
במשך כמעט 1,000 שנה, כמעט ולא היו באירופה הומואים. הכנסייה אסרה על הומוסקסואליות. זה התחיל במאה השביעית בממלכה האוסטרו־גותית, שהחוק האזרחי בה אימץ את האיסור; עם התחזקות מעמד הכנסייה בעקבות הצלחת מסעי הצלב במאה ה־13, התפשט האיסור לרוב מדינות אירופה. ובמאה ה־15 נהיו פסקי הדין של האינקוויזיציה לפסקי דין ברי אכיפה באירופה, וכך היו עד […]
בהערצה לויקרא
בעל ההפטרה מציע לנו פרשנות לתורת הקורבנות של ספר ויקרא, ודרכה אולי לספר בכללותו. כך נפתחת ההפטרה (ישעיה מ"ג, כ"א-כ"ה): עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ… לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי, לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה. לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה, וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי – אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ, הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ. אָנֹכִי […]
מסורת של צדק חברתי
ספר ויקרא הוא "תורת כהנים" מעורר פעמים רבות אי נחת אצל הקורא המודרני. חלקים גדולים עד מאוד מהספר מוקדשים לעבודת הקורבנות ובכלל לעבודת הכוהנים ותפקידיהם. כבר בפתיחת הספר, בקרבן הראשון שמתאר הספר, קרבן עולה שאדם מביא לרצונו ברור מאוד מה עושה הקורבן (ויקרא א' ג'-ד') וְסָמַךְ (המקריב) יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, וְנִרְצָה לוֹ,לְכַפֵּר עָלָיו. הקורבן […]
איך רואים את אלהים – סוגיה מדרשית
בפרשת יתרו אנו קוראים את המעמד הגדול והמכונן בתולדות ישראל – מעמד הר סיני. ההפטרה היא לא פחות מסעירה. היא מתארת את נבואת ההקדשה של ישעיהו ומאתגרת את דמות האל עצמו. האל של התורה מפורסם בכך שלא ניתן לראות אותו. כשמשה מבקש לראות את האל עונה לו ה' (שמות ל"ג כ'): כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם […]
שירה ומסורת
שבת פרשת בשלח מכונה "שבת שירה" משום שקוראים בה את שירת הים ובהפטרה את שירת דבורה. בחרתי שיר שאני אוהבת במיוחד, שעוסק בסוג של מעמד הר סיני, כפתיחה למחשבה על השאלה מה אנו מעבירים לילדינו או מהי מסורת. שני ריחות הברית / רחלי אברהם "תָּמִיד תִּדְאֲגִי שֶׁבַּבַּיִת שֶׁלְּךָ יִהְיֶה רֵיחַ שֶׁל אֹכֶל", אָמְרָה לִי אִמָּא, […]
המניפסט המסורתי
כשמדברים על מסורתיים בישראל – שבת של קידוש וטלוויזיה – חושבים על מזרחים. מניחים מצב סוציו-אקונומי נמוך, וכמובן מעריכים שהם מצביעי ליכוד או ש"ס. כשחושבים על ליברלים חושבים על אשכנזים, מצביעי מרכז שמאל, מעמד בינוני ומעלה, ומניחים כמובן מאליו שהם אנטי דתיים – אחוזי פחד ושנאה כלפי כל סממן יהודי. דומה שהשיח הישראלי הגלוי תקוע […]