ניסים ונחמות
הפטרת שביעי של פסח, שנקראת בהמשך לשירת הים היא שירת דוד (שמואל ב' כ"ב א'-נ"א) שנפתחת בנסיבות השירה: וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִכַּף שָׁאוּל. ההפטרה היא שירה לאחר הצלה מאויב פנימי מזוהה בשמו – "שאול", ומאויבים חיצוניים אנונימיים – "כל אויביו". אולי זה כל […]
על "קפיצה למים"
בשביעי של פסח (כפי שהוא קרוי בימינו) חצו אבותינו את הים. התורה מספרת (שמות י"ד כ"ב): וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה. המדרש מזהה את הלשון הלא ברורה בפסוק ושואל (שמות רבה כ"ב י'): אם בים – למה ביבשה? ואם ביבשה – למה בתוך הים? אלא, מכאן אתה למד, שלא נקרע להם הים עד שבאו […]
תחיית המתים
בהפטרת חול המועד פסח אנו קוראים את חזון התחיה האולטימטיבי של מסורת ישראל – חזון העצמות היבשות (יחזקאל ל"ז י"א-י"ד): וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים: יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ – נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם […]
המסורת שלפיה לא יצאנו ממצרים
בשבת חול המועד פסח אנחנו קוראים את נבואתו המרשימה של יחזקאל הידועה כ"חזון העצמות היבשות" (יחזקאל ל"ז א'-י"ד). מעין עדות על תחיית המתים ללא גאולה וקץ ההיסטוריה. אכן השאלה מי הם המתים הללו מעסיקה מדרשים רבים (ראו סנהדרין צ"ב ב') מתוכם אני מבקשת להביא את עמדתו של רב (המאה ה-2-3 לספ'. מייסד ישיבת סורא. מראשוני אמוראי […]
לא מתייאשים מהגאולה
מדרש תנאי קשה וחריף אודות יציאת מצרים מספר (מכילתא שמות י"ג י"ח): וחמושים עלו – אחד מחמשה. ויש אומרים: אחד מחמשים. ויש אומרים: אחד מחמש מאות… ואימתי מתו? – בשלשת ימי אפלה, שנאמר (שמות י', כ"ג) "לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו", שהיו קוברים מתיהם, והודו ושבחו להקב"ה שלא ראו אויביהם וששו במפלתם. (להרחבה על המדרש […]
אתוס ומחירו
התורה וההגדה של פסח נוטות לתאר את יציאת מצרים באופן הרואי. אחרי שנות השיעבוד והג'נוסייד, אלהים נוקם במצרים באמצעות עשר המכות והטביעה בים סוף וגואל את עם ישראל ביד חזקה בזרוע נטויה באותות ובמופתים. לעומת זאת המדרש התנאי מצייר תהליך הרבה יותר אפל לפיו רבים או אפילו הרוב מעם ישראל מתו במכות מצרים. ובלשון המדרש […]
ייעוד המשפט – ייעוד הפולחן
פרשת שופטים מצווה (דברים ט"ז, י"ח-כ"א): שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק… לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיך אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ. על הפסוקים הללו דורשת הגמרא (סנהדרין ז' ב'): אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון כאילו […]
איך חוגגים
שלש פעמים מופיעה בתורה רשימת החגים, או כמו שחז"ל קוראים לזה "פרשת המועדות". בפרשת אמור בספר ויקרא, בפרשת ראה בספר דברים ובפרשת פנחס שבספר במדבר. כשהתורה מציגה בפרשת פנחס את שמיני עצרת היא קובעת (במדבר כ"ט ל"ה): עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם. כשהיא מציגה את שביעי של פסח בספר דברים (ט"ז ח') היא קובעת: עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ. […]
על מסורת ומשפחתיות
אני מבקשת ללמוד שתי מימרות תלמודיות קצרות שעניינן בעיקרו חינוכי ומשפחתי הנוגעות לערב פסח ולערב יום הכיפורים. הגמרא (פסחים ק"ט א') מלמדת: אמרו עליו, על רבי עקיבא: מימיו לא אמר "הגיע עת לעמוד בבית המדרש" חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים. בערבי פסחים בשביל תינוקות, כדי שלא ישנו. וערב יום הכיפורים כדי שיאכילו את בניהם. […]
הבן האדיש וההיסטוריה הלא רלוונטית
אחד הדברים המפחידים אותי במיוחד הוא הרעיון שבניי לא ימצאו עניין במסורת שלי, בדברים הבסיסיים המכוננים את זהותי. שהם ינתקו שלשלת של אלפי שנים שאני מוצאת בה משמעות ועושר אינסופיים. איני מפחדת מהבן הרשע או מזה שאינו יודע לשאול. אני מפחדת מהבן האדיש. שהזהות הזו כבר אינה רלוונטית עבורו. מתוך כך אני מוצאת עניין […]
