הארון במצרים
ספר בראשית מסתיים בפסוק הזה (בראשית נ' כ"ו): וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם. האם זו השורה התחתונה של ספר בראשית? קבורה מצרית? נדמה לי שהזוהר שואל את עצמו את אותה שאלה, ומנסה לתת לארונו של יוסף מובן. כך בוחר הזוהר לסיים את ספר בראשית (זוהר בראשית רנ"א א'): […]
בשם האל
המגמה המרכזית ביותר בקבלה היא להשפיע על העולם העליון – עולמו הנגלה של האל. ובתוך ההשפעה הזו נדמה לי שהתכלית הכי מרכזית ורווחת היא ליצור זיווג בין ספירת תפארת, המכונה גם יעקב, הקב"ה, שמש, וגם אמת לבין השכינה שגם לה כינויים מגוונים אבל במדרש שנעסוק בו הפעם, היא מכונה לבנה. כשהזיווג עולה יפה העולם שלנו […]
המפטפטים ביצרם
לאחרונה הפריעו נערים חרדים קיצונים לבר מצווה של נער אמריקאי שנערכה בכותל המשפחות (עזרת ישראל). הילד הגיע מארה"ב במיוחד כדי לחוג את שמחתו בכותל. במהלך החגיגה הם צעקו וקיללו אותו, כולל קריאות נאצי, כדי שגם ילד דובר אנגלית יוכל להבין. קרעו סידורים (בנוסח הקונסרבטיבי) ולפחות אחד מהם הצטלם כשהוא מקנח בדפי הסידור את אפו. […]
חנוכה כתיקון משפחתי
סיפורי יוסף פותחים בהעדפתו של יעקב את יוסף מכל בניו. הגמרא תולה בהורות קלוקלת זו את שיעבוד ישראל במצרים (שבת, י' ב'): אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים. שבשביל משקל שני סלעים (פחות מ-40 גרם) מילת (=צמר רך) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו […]
על חומרנות ואידיאולוגיה
אנחנו נוטים להעלות על נס את חיי הרוח ולבוז לחיי החומר (אבל לרדוף אחר החומר ולהתעצל באשר לחיי הרוח…). כבר זמן רב אני חושדת שראוי היה שהיחס יהיה הפוך… שנעריץ את האינטרס החומרי שביסודו הוא גורם מאחד ומגשר שמחייב אנשים לשיתוף פעולה, לעריכת מו"מ ולמציאת אינטרסים משותפים. ונבוז לאינטרס האידיאולוגי שביסודו הוא מפלג בין אנשים […]
החיים המוות והאבלים
פרשת ויחי מתארת בפרוטרוט את מות יעקב – הן את הרגעים לפני מותו והן את העיסוק בחניטתו, אבלו וקבורתו – פירוט שלא מצאנו לגבי אף אחד מגיבורי המקרא האחרים. נראה שספר בראשית שהכריז על עצמו (בראשית ה' א'): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" ופתח בבריאה, מבקש לסיים מבחינה תמטית בעיסוק במוות. נדמה שמבנה הספר מבקש ללמד […]
אבל יהודי או אבל אנושי
לאחר מותו של יעקב, אגב מסע הלווייתו, מספרת התורה שיוסף עוצר לשבעת ימי אבל על אביו (בראשית נ' י'): וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. זהו האיזכור הראשון והכמעט יחידי בתנ"ך למנהג של שבוע האבל (שבוע האבל נרמז באבלו של איוב עם רעיו – איוב ב' י"ג, ואולי ניתן ללמוד עליו גם מכך שהעם מחכה שבעה […]
על הורים ילדים וגאולה
פרשת ויגש היא בעיני הפרשה המרגשת ביותר בתורה. היא פרשת התיקון של שבר משפחתי שכמעט הוביל לרצח בין אחים, ובפועל הביא למכירת אחד האחים לעבד. שבר שהוביל לנתק מוחלט בתוך המשפחה במשך עשרות שנים. סיפורה של פרשת ויגש הוא סיפור אופטימי שמאמין באפשרות לאחות קרעים במשפחה באופן עמוק ומרפא. ניתן לראות בפרשה את "יום המשפחה" […]
"חזרת פתאום" – על פיוס משפחתי
פסוקי פרשת ויגש כל כך מרגשים, ומלמדים אותנו משהו כל כך עמוק על איחוי שברים במשפחה ועל ריפויים, שאיני יודעת אם נכון בכלל לדרוש אותם. אני מבקשת להתמקד במפגש בן שני פסוקים. גיבורי המפגש הם יעקב ויוסף שלא התראו כבר 17 שנה. שניהם, מנקודת מבטם הסובייקטיבית, חוו בגידה הדדית כה חריפה, שספק אם יכול להימצא […]
על תפקיד המנחה או השלישי
שני אנשים רבי כוח, ובעיקר מלאי כעס איש על רעהו, נפגשים בתחילת פרשת ויגש – יהודה ויוסף. חז"ל מבינים שמפגש כה מתוח יכול להסתיים ברצח, בקרע משפחתי, או בנקמה נוראית. חז"ל גם רואים בסיפור יהודה ויוסף משל ליחסי יהודה וישראל בימי בית ראשון, על הקרע ביניהם שדרש חורבן מלא כדי להתאחות. חז"ל מבינים שהפוליטי יכול היה […]
