וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו.

החלק המוכר ביותר בפרשת שמיני ואחד הסיפורים מרטיטי הלב בתורה הוא מותם של בני אהרן (ויקרא י' א'-ג'): וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם, וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר […]

נחמת התרנגול

כשאנחנו במצב רוח שפוף. כשחזר לרגע הגשם ואני מתפללת שהוא ישטוף הכל אני מבקשת למצוא נחמה במדרש  פואטי בזוהר לפרשת ויקהל (זהר ויקהל קצ"ה ב'-קצ"ו א'): רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ יוֹשְׁבִים לַיְלָה אֶחָד וּמִתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה טֶרֶם שֶׁנֶּחֱלַק הַלַּיְלָה (לפני חצות). בֵּין כָּךְ קָרָא הַגֶּבֶר. בֵּרְכוּ בְרָכָה. בָּכָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, בּא וּרְאֵה, עַד כָּאן […]

ביאליק ואנקרי עונים לתנחומא

התורה מתארת באריכות את מסעי בני ישראל במדבר, כמו למשל בפסוקים הללו (במדבר ל"ג כ"ד-כ"ה): וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה. וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת. וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת. כך במשך 49 פסוקים, מ"ט שערי שממון, ממקום למקום. ויסעו, ויחנו, בחרדה וממנה. **** שני נושאים מסיימים את הפרשה האחרונה בספר במדבר: הראשון, סיכום המסעות במדבר, והשני, […]

הארץ שנפלה לנו לנחלה

עיקר פרשת מסעי מוקדשת להנחלת ארצנו. כל כך ארצנו שצריך להנחיל אותה בכח הזרוע. נדמה לי שאין אח ורע לאתוס של עם שקורא למולדתו המולדת של עם אחר. אבל כך היא נקראת בתורה שוב ושוב: "ארץ כנען" –  הארץ של הכנענים. הסתירה הפנימית הזאת בין הארץ הזו כנחלתנו, (ונחלת ה') בולטת במיוחד בפסוק הזה (במדבר […]

על הקרבה

  בפרשת מטות, אלהים מתחיל להכין את משה למותו בציווי הזה (במדבר ל"א ב'): נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. על כך אומר המדרש (במדבר רבה כ"ב ב'): רבי יהודה אומר אילו היה רוצה משה לחיות כמה שנים היה חי(!)שאמר לו הקדוש ברוך הוא "נְקֹם" ו"אַחַר תֵּאָסֵף" – תלה הכתוב מיתתו […]

על מחיריהם של ימי זכרון

פרשת אמור נפתחת בפסוק (ויקרא כ"א א'): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. על כך אומר המדרש (תנחומא לויקרא, כ"א ב'): מה כתיב (=כתוב) למעלה מן העניין (לפני הציווי הזה, ויקרא כ' כ"ז)? "וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ […]

עת נטיעה באבל

בפרשת קדושים מצווה התורה (ויקרא י"ט כ"ג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל, וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. המילים "וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל" יכולות להיקרא כחלק מהנסיבות של הציווי – אם אתם נמצאים בארץ ונוטעים עצים אז עליכם לשמור על מצוות עורלה שמשמעה האיסור לאכול מפירות העץ […]

השריטות שבנפש

  התורה אוסרת עלינו לשרוט את עצמנו (ויקרא י"א כ"ח): וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'. הימים האלה, שהם בין השואה ליום הזכרון הם ימי "השרט לנפש" הקיבוציים שלנו. כל שריטות הנפש והטראומות, סוגי המתים, סוגי האבל, וסוגי האלימות – מושרים מוסרטים נכתבים ומדוברים. בימים הללו ראוי לזכור את […]

על עצמאות משפט וסעודות חלומיות

פרשת שמיני מפרטת את סוגי הבשר שמותר ושאסור לנו לאכול. בהקשר הזה אני מבקשת להביא שני מדרשים  המהרהרים בדיני הכשרות וכדרכם של מדרשים מערערים את כל שחשבנו קודם. בילקוט שמעוני (פרשת קדושים רמז תרכו) מובא המדרש המפורסם: אמר רבי אלעזר בן עזריה… שלא יאמר אדם "אי אפשי (=איני יכול) לאכול בשר חזיר". "אי אפשי ללבוש כלאים" […]