אלעזר בן דינאי – היסטוריה ואחריות
טקס עגלה ערופה המופיע בפרשת שופטים הוא מצווה מהתורה שחז"ל בעוז רוח (או עזות מצח, תלוי בעיני המתבונן) ביטלו. כך מתארת המשנה (סוטה ט' ט'): משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה, משבא אלעזר בן דינאי, ותחינה בן פרישה, (בן פרישה) היה נקרא, חזרו לקרותו בן הרצחן. לא רק שהמשנה קושרת את ביטול הטקס לתקופה מסויימת היא תולה […]
קרבן תמיד בין מיצרי הקנאות
פרשת פנחס מסתיימת בתיאור מעגל השנה מנקודת מבט מקדשית. התורה פותחת בקרבן התמיד המוקרב יום יום, עוברת לקרבנות המתווספים מדי שבת ומדי ראש חודש, ומסיימת בקרבנות המתווספים בחגים. אלא שהפתיחה בקרבן התמיד מיותרת. שכן כבר הצטווינו עליו בספר שמות בפרשת תצווה (שמות כ"ט ל"ח-מ"ד) וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד… […]
קנאים פוגעים בו
השבוע פורסם סרטון שמאגד דברים חריפים ביותר שנאמרו על ביבי נתניהו על ידי אנשים שונים ובהם "רוצח" "בוגד" ועוד. הממשלה קיימה דיון בדבר הליכים משפטיים פליליים כנגד הדוברים בשל הסתה, והאשימה את היועמש"ית בכך שאינה עושה דבר. אישית אני מבינה את היועמ"שית. נזכרתי בימים שקדמו לרצח רבין. גם אז נאמרו דברים קשים ביותר על רבין. […]
דתיות "בלעמית"
לאורך כל פרשת בלק, מתחילתה ועד סופה מוצג בלעם כאחד האנשים הדתיים ביותר בכל המקרא. החל מפגישתו הראשונה עם עבדי בלק הוא מודיע (במדבר כ"ב ח'): וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי. כששליחי בלק חוזרים אליו ומתחננים לעזרתו בהבטחות מלכותיות חוזר ומסביר בלעם (שם י"ח): אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא […]
על ציונות וגאולה
ההפטרה לשבת חנוכה היא נבואה המעמידה את הציונות (של שיבת ציון) באור משיחי – גאולי, ומיועדת ליהושע הכהן ולזרובבל המנהיג המדיני, מנהיגי הדור הראשון לשיבת ציון. בהפטרה קורא זכריה (זכריה ג' ח'): שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח! כל הפרשנים מסכימים שצמח הוא […]
נס פך השמן ואידיאות דתיות
התלמוד הבבלי מביא במסכת שבת את הסברו המפורסם והפרוגרמטי למהותו של חג החנוכה (שבת כ"א ב'): מאי (=מהו) חנוכה?… שכשנכנסו יוונים להיכל, טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס […]
על חומרנות ואידיאולוגיה
אנחנו נוטים להעלות על נס את חיי הרוח ולבוז לחיי החומר (אבל לרדוף אחר החומר ולהתעצל באשר לחיי הרוח…). כבר זמן רב אני חושדת שראוי היה שהיחס יהיה הפוך… שנעריץ את האינטרס החומרי שביסודו הוא גורם מאחד ומגשר שמחייב אנשים לשיתוף פעולה, לעריכת מו"מ ולמציאת אינטרסים משותפים. ונבוז לאינטרס האידיאולוגי שביסודו הוא מפלג בין אנשים […]