תגית: התפתחות ההלכה

תרעומת המינין

  הפסוק, כנראה הכי מפורסם בתורה, אולי אפילו יותר מעשרת הדיברות מופיע מיד אחריהן (דברים ו' ד'): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל,  ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. ואחריו (פס' ו'-ז'):  וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. נראה שבתקופות קדומות הבין עם ישראל שעלינו לשים על לבבנו […]

חוסר אמון במערכת המשפט

השאלה הגדולה שאיתה מתמודדת מסכת ראש השנה היא כיצד מבססים מערכת משפטית שמאבדת אמון ציבורי. דרך אחת להבין מהי שאלת המפתח של מסכת – מה שאלת "המטא" שמדריכה אותה, היא לבחון את עריכתה. במה היא פותחת ומסיימת. דרך אחרת היא לבחון את סיפורי המעשה שהיא בוחרת לספר. איפה היה לעורך חשוב לא להסתפק בדיון ההלכתי […]

המדרש כפרשנות היסטורית

התורה מצווה לחגוג את סוכות כך (ויקרא כ"ג מ'): וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. כידוע מנחמיה (פרק ח'), בתחילת ימי בית שני מתפרשת המצווה הזו כמצווה לקחת ענפים על מנת לבנות מהם סוכה, היא עיקר מצוות החג. אלא שעבור חז"ל […]

אוכלי נבלות וטרפות

בפרשת אמור כמו בהפטרתה מתחבאת מחלוקת עזה שחז"ל וביתר שאת הראשונים והאחרונים ניסו להסתיר אותה. בפרשה מצווים הכהנים שלא לאכול נבלות וטרפות (ויקרא כ"ב א'-ב', ח'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו…  נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ. ההפטרה נוקטת באותה גישה בדיוק. וכך מצווה יחזקאל בשם ה' (יחזקאל מ"ד ל"א): […]

מין בשאינו מינו

פרשת ויקהל מתארת באריכות רבה את הוראות בניית המשכן. מדרש תנחומא פותח את פירושו לפרשת ויקהל כך (תנחומא ל"ה א'): (שמות ל"ה ל') "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה". ילמדנו רבנו: עד כמה חייב אדם המטפל בכלאים? כך תני רבי שמעון בר יוחאי: ובגד כלאים […]

עין תחת עין – היסטוריה, הלכה ותפיסות צדק.

אחד החוקים המפורסמים בפרשת משפטים, שהפך לביטוי בעברית המדוברת הוא "עין תחת עין". כך מבהירה התורה (שמות כ"א י"ח-כ"ה): וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אוֹ בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב. אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה:  רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא… וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת […]