כשהשכינה מסתלקת – דמנציה ויצירתיות
בפרשת ויחי אנחנו נפרדים מיעקב ומספר בראשית כאחד. התורה מתארת כיצד לפני מותו מתחיל יעקב לברך את בניו (בראשית מט א'): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. על כך מפרש רש"י: בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה והתחיל אומר דברים אחרים. לפי הפשט יעקב רוצה לגלות לבניו […]
אבל יהודי או אבל אנושי
לאחר מותו של יעקב, אגב מסע הלווייתו, מספרת התורה שיוסף עוצר לשבעת ימי אבל על אביו (בראשית נ' י'): וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים. זהו האיזכור הראשון והכמעט יחידי בתנ"ך למנהג של שבוע האבל (שבוע האבל נרמז באבלו של איוב עם רעיו – איוב ב' י"ג, ואולי ניתן ללמוד עליו גם מכך שהעם מחכה שבעה […]
התמודדות עם מוות
פרשת חיי שרה מספרת (בראשית כ"ג ב'): וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ. כיצד מספיד אברהם את שרה לפני שהוא בוכה עליה? עוד טרם ירדה לו דמעה אחת הוא כבר הכין נאום? ועוד, מדוע בנוסח המסורה, האות כ' במילה "ולבכתה" כתובה באות קטנה? על כך מסביר בעל הכתב והקבלה (יעקב צבי מקלנבורג, פולין, המאה ה-18): לפי […]
אזכרה (יום השלושים)
השבוע בכ"א חשון ימלאו שלושים לשבעה באוקטובר. לכבוד זה שולחת שיר של רבי שמואל הנגיד, ספרד, המאה ה-11. ממש כמונו, התלבט רבי שמואל, איך קמים ב"שלושים". ההלכה שציוותה עלינו להתאבל מורה לנו גם לקצוב את אבלנו, אבל רגשית אנו עדיין שרויים באבל ונהי. מוטרפי געגוע. לפותים באשמת הניצולים, כשכה רבים מאחינו נכרתו וקולם של 246 […]