תרעומת המינין
הפסוק, כנראה הכי מפורסם בתורה, אולי אפילו יותר מעשרת הדיברות מופיע מיד אחריהן (דברים ו' ד'): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. ואחריו (פס' ו'-ז'): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ, וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. נראה שבתקופות קדומות הבין עם ישראל שעלינו לשים על לבבנו […]
עולם במיסוי ייבנה
בפרשת שלח-לך מצווה התורה (במדבר ט"ו כ'): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה… זו המצווה שאנו מכירים כמצוות "הפרשת חלה". במקורה היה צריך האופה (המקצועי או הביתי, ובד"כ הביתית) לתת חלק מהלחם לכהן – סוג נוסף של מיסוי. כשהמדרש דן בבריאת העולם אנו מוצאים מחלוקת בשאלה "בזכות" מה נברא העולם. או במילים אחרות מה "מחזיק אותו". […]