קרבן תמיד בין מיצרי הקנאות
פרשת פנחס מסתיימת בתיאור מעגל השנה מנקודת מבט מקדשית. התורה פותחת בקרבן התמיד המוקרב יום יום, עוברת לקרבנות המתווספים מדי שבת ומדי ראש חודש, ומסיימת בקרבנות המתווספים בחגים. אלא שהפתיחה בקרבן התמיד מיותרת. שכן כבר הצטווינו עליו בספר שמות בפרשת תצווה (שמות כ"ט ל"ח-מ"ד) וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד… […]
סדרי עדיפויות
בפתח פרשת תצוה מצווה התורה (שמות כ"ז כ'): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. מצווה מפורשת שהשמן ממנו מדליקים את המנורה יהיה שמן זית. אולם בגמרא במסכת שבת (כ"א א') שנה רמי בר חמא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, אין מדליקין בהן במקדש […]
כשאת אומרת אור למה את מתכוונת
תובנות מבית הבד הקדום במדרש ובשירה. פרשת תצווה נפתחת במילים (שמות כ"ז כ'): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. נדמה שהביטוי החריג למנורה "נֵר תָּמִיד" מבטא באופן הפיוטי ביותר את המנורה כסמל. אפשר לאהוב את המזבח בו מתכפרים עוונותיהם של ישראל ואפשר להזדעזע ממרחץ הדמים המתרחש […]
העצמה מתוך קבוצה או ארגון
בפרשת תצווה, נבחר אהרן להיות הכהן הגדול (שמות כ"ח א'): וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ… מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… על הפסוק הזה מתאר המדרש (שמות רבה ל"ז א'): הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב) (זכריה י', ד'): "מִמֶּנּוּ פִנָּה, מִמֶּנּוּ יָתֵד, מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה…" בא וראה אומות הקדמונים כשהיו מבקשים להעמיד להם מלך היו מביאים מכל […]
