פורים, הוא חג ה"ונהפוך הוא" את ההיפוך הזה חוגגת המגילה בהיפוך הגדול של הנישול החברתי העמוק והשיטתי ביותר שידעה האנושות לאורך כל ההיסטוריה – נישולן של נשים. הפחד התרבותי המונח בתשתית סיפורה של המגילה הוא הפחד מהשוויון לנשים (אסתר ד' י"ז):
כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן.
מכאן ההכרח להרוג את ושתי. מכאן הצורך בהרמון מלא בתולות החיות כאלמנות כל ימיהן כי שימשו את המלך לילה אחד. ארמון המנוהל כבית כלא ממנו אין יוצא ואליו אין בא (ראוי לשים לב שמרדכי אינו יכול להיכנס אל אסתר לראות בשלומה ואף היא לא יכולה לצאת אליו בעצמה). מכאן החוק לפיו אפילו המלכה, ממש כאחרון הנתינים, אם תבוא אל המלך מרצונה החופשי ולא לפי פקודה אחת דתה למות. מכאן פרכוסן של נשות ההרמון במשך שנה שלמה. ועוד ועוד.
ההוראה הראשונה שיוצאת לכל מדינות המלך אינה להרוג ביהודים אף לא לתת להם זכות להילחם חזרה. היא גם אינה דואגת לאינטרס כלכלי, בטחוני או אחר של האימפריה העצומה. ההוראה הראשונה מטרתה ש"כָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן" וליצור מצב ש"כָּל אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ".
אלא שמגילת אסתר רצופה נשים חזקות – ושתי, זרש ואסתר. המגילה אינה מסתפקת בלספר כיצד הצילה אסתר את עם ישראל. המגילה מתארת את המהפכה הרגשית והאישיותית שעוברת אסתר עצמה. מ"וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה" דרך "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" ל"וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן" ועד "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם" לדורות.
המדרש עוסק באומץ לב בנישולן של נשים מבית המדרש ובהיפוך הרדיקלי שמציעה המגילה. המגילה מספרת שגזירתו של המן פורסמה בי"ג ניסן ומכאן מתחילה המגילה דיאלוג שתכליתו תוכנית הצלה. כך מציג את הדיאלוג המדרש (אסתר רבה ח' ז'):
(אסתר ד' ט"ו) "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי"
אמרה לו (שם, פס' ט"ז): "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים", אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן.
שלח לה: והרי בהם יום ראשון של פסח!
אמרה לו: זקן שבישראל, למה הוא פסח?!
מיד שמע מרדכי והודה לדבריה.
הדא הוא דכתיב (=זהו שכתוב, שם פס' י"ז): "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר".
תמן אמרין (=שם אמרו): שהעביר יום טוב של פסח בתענית.
אל תקרי (=תקרא) "לִפְנֵי מְלָכִים" אלא "לפני מלאכים".
המדרש מספר שהתענית שאסתר מבקשת חלה ביום טוב – בליל הסדר(!) מרדכי כתלמיד חכם גוער בה. לפי ההלכה אסור לקבוע צום ביום טוב וודאי שלא ביום טוב בניסן. אסתר אכן פונה אליו כתלמיד חכם ואפילו כפוסק הדור, "זקן שבישראל". אבל זה לא מונע ממנה להשיב לו: עכשיו בשעת שמד, כשכולנו עומדים למות, את מי מעניין לחגוג את פסח? אם כולנו נמות מי יוכל לחגוג את פסח? למה, בשביל מה, צווינו על פסח? איזו משמעות יש לחג החירות, ליום בו נהיינו לעם, כשאנו צפויים למיתה ואובדן, שבויים בידי אויבינו?!
הטענה של אסתר אינה טענה בית מדרשית. אסתר אינה תלמידת חכמים. ככל הנשים היא נושלה מבית המדרש. בשפה ההלכתית-משפטית, בשפת בית המדרש, טענתה של אסתר אינה מחזיקה מים. הצום איננו פיקוח נפש. אין כל סיבה לדחות בגללו את החג. וודאי שאין סיבה לבטל את חיוב המצווה מהתורה לאכול מצה בחג הראשון של פסח. ניתן לצום גם אחרי פסח. הצום הוא טקס דתי שמטרתו לכנוס את העם ולאחד אותו. ליתן לו שפה לבטא את מצוקתו ואת פחדיו אבל גם ליתן לו פתחון פה לעשות משהו – לשנות את רוע הגזירה, ולו במעשה סימלי. הצום הוא ההתנהגות הדתית הרלוונטית לאותה שעת משבר. אולם ממתי טעמים אלו מנצחים את ההלכה?! ממתי רחשי הלב מתירים איסור או חובה?!
במגילת אסתר, מגילת ה"ונהפוך הוא", האשה גוברת על התלמיד החכם. הרלוונטיות והאותנטיות הדתית גוברות על המשפטנות ההלכתית.
וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.
אנו חיים בעולם שברובו המכריע נשים הן חלק מעולם בית המדרש, כמעט מכל בית מדרש, בלימודי חול ובלימודי קדש. לרובם המוחלט של היהודים, ממש כמו ליהודי האימפריה הפרסית של אחשוורוש, הרלוונטיות והאותנטיות הדתיים חשובים בהרבה מהמשפטנות ההלכתית. למעשה הדבר נכון היום לרוב מאמיני ודתיי העולם, לפחות העולם המערבי. אבל לא זהו עולמם של חכמי המדרש. זהו עולם הפוך מעולמם.
אני מסירה את כובעי בפניהם על שיכלו, ולו בפורים, לתאר עולם הפוך מעולמם, ולתת לו ערך ומשמעות – על שיכלו לתאר את עולמנו ודתיותנו. בניגוד לאחשוורוש שהיה חייב להמית את ושתי, הצליחו חכמי המדרש לדמיין עולם דתי שאותו מובילה אסתר. הם ידעו ידוע היטב שלעולם הזה אין הצדקה הלכתית. הם ידעו היטב שעולמם הוא עולמו של מרדכי. אבל הם חשו בכוחו הריגשי, החברתי והאמוני של עולם בו אסתר שולטת, והעלו אותו, ולו בפורים, על נס.
בעשרות מדרשים על מגילת אסתר, חלקם מצחיקים מאוד, חלקם מפתיעים מאוד, חלקם נועזים מאוד – קוראים לנו חז"ל לנער את הלכי המחשבה הרגילים שלנו, את ההתנהגות היומיומית, אפילו את מוסכמות הצניעות, הנימוס והמהוגנות, ואפילו אפילו את מוסכמות ההלכה, ולדמיין עולם אחר. היכולת לדמיין עולם אחר היא היכולת לדמיין גאולה.
המדרש מזמין אותנו לחשוב מהו ה"ונהפוך הוא" שלנו. איזה מהפך אנחנו יכולים לדמיין?
