פרשת משפטים פותחת בדיני העבד והשפחה (שמות כ"א ב'):
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי…
המילה משפחה בעברית כמו בשפות רבות אחרות קשורה למילה שפחה (והרד"ק מסביר ששתיהן לשורש ש.פ.ח. שמשמעו חיבור). כך למשל בלטינית: משפחה היא familia, ומילה זו קרובה למילים המציינות עבד (famulus) ושפחה (famula) במקביל הגבר נקרא (ולא רק בעברית) בעל או אדון. גם למילה אב יש בעברית כמו בשפות רבות אחרות משמעויות נלוות של אחראי או שולט. השפה משמרת את אופיה הפאטריארכלי של המשפחה במקורה. האופן שבו אנו דוברים יש לו משמעות עמוקה וראשונית ביותר על עומק התרבות שלנו. בסופו של יום השפה היא הכלי המרכזי (ויש שיגידו שבמובנה הרחב – היחיד) הן להכרה והן לתרבות. במובן הזה השפתי-סימלי המרכזיות של שחרור העבדים היא באופן תרבותי עמוק צעד אנטי-פאטריאכלי, שטומן בחובו ערעור על מלוא ההיררכיה החברתית.
